שאלה
קבוצת ראשונים אומרים שמותר לאדם לעשות עבירה רק כאשר העבירה נועדה להציל את עצמו מאיסור חמור יותר. ראש ישיבת ההסדר בראשון לציון הסביר שלדעת הריטב"א (שהוא חולק על אותם ראשונים שהובאו לעיל) כל העיקרון של "אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבריך" נאמר רק לבית דין שהם לא יורו לאדם לעשות עבירות בכדי לזכות את חברו. ראש הישיבה לא אמר שהוא מסכים הלכה למעשה עם דעת הריטב"א. בדקה חמישים בסרטון זה נאמרו דברים אלו
מובא במשנה ברורה שאין לאדם לחטוא כדי לזכות את חברו, שאלתי אולי ניתן לעשות העמדה שמה שהמשנה ברורה כתב זה כהוראה לציבור, אך אם אדם מחליט על דעת עצמו לעשות עבירות כדי לזכות את חבריו – אז הוא לא עובר איסור אפילו לדעת המשנה ברורה. אני לא ראיתי שום הוכחה ברורה שזה דעת המשנה ברורה – אני רק מציג זו כשאלה.
האם הפוסקים הבאים מסכימים עם שיטת הריטב"א : משנה ברורה, הרב יצחק יוסף ורבי יוסף קארו ?
תשובה
שלום וברכה!
הגמרא במסכת שבת דף ד. דנה על מקרה של אדם שהכניס בשבת בצק לתנור על מנת לאפותו, והדבר היה בשגגה. כאשר הלחם ייאפה לגמרי - תושלם מלאכת האופה, ובכך יעבור זה שהכניס את הבצק על איסור מן התורה, שהעושה אותו בשגגה חייב קורבן חטאת. לעומת זאת הוצאת הבצק מן התנור ("רדיית הפת") איננה אסורה מן התורה, אלא מדרבנן. לפיכך דן התלמוד בשאלה: האם מותר לאדם אחד להוציא את הבצק מן התנור בטרם ייאפה, כדי להציל את חברו מאיסור חמור? על כך משיב האמורא רב ששת: "וכי אומרים לו לאדם חטא כדי שיזכה חברך?!".
אמנם יש שיטות של ראשונים שמחלקים בין אם עשה חברו במזיד או בשוגג, וקובעים שאם המעשה נעשה בשוגג מותר לו לעבור על עבירה קלה כדי להצילו.
(הדברים אינם הלכה למעשה אלא בבחינת דרוש ותקבל שכר בלבד)
הלכה למעשה: כל מקרה נידון לגופו.
בברכה
אברהם קריספין
רב קהילה בישוב אדם