שאלה
שלום רב,
כבר זמן מה ששאלה זו מציקה לי:
אנחנו מצווים לעשות את המצוות, מתוך ציווי אלוקי, ולא מתוך כך שאנחנו מצפים לתמורה כלשהי מהבורא.
לפי הבנתי, זוהי עבודה לשמה, והרמה הגבוהה של עבודה דתית, שעלינו לשאוף אליה.
קראתי אצל הרמב"ם, אבל לצערי אינני זוכר בדיוק איפה ואת הניסוח המדוייק, שאין לייחס לבורא עולם שום תארים אנושיים.
מצד שני קצת קשה לי לחשוב על המצוות כעל משהו שהבורא רוצה מאיתנו, או צריך מאיתנו...
כלומר איך ייתכן, שבורא עולם, האין סופי והנשגב , מתעניין בצורה שבה אנחנו מבצעים מצוות בעולם הזה?
האם בעצם זה שאנו מייחסים לבורא תכונות אלה ("רוצה" שנעשה מצוות), אנחנו לא הופכים את הכיוון ו"יוצרים" בורא שעובד עבורנו? (הוא צריך אותנו)
תודה מראש,
ערן
תשובה
שלום
אנו זקוקים להדרכה, כיצד נזכה לטוב ביותר, והטוב ביותר היא קרבת אלוקים לי טוב, ההדרכה לקרבה זו היא שמירת תורה ומצוות.
זה לא צורך אלוקי זה צורך אנושי והענשים אינם בגלל שהפרנו רצונו , אלא בגלל שהזקנו לעצמינו.
ברכה והצלחה