שאלה
שלום הרב שרלו,
קודם כל תודה על המענה על השאלה הקודמת לגבי העיסוק ב"שירת האדם". שנזכה לעסוק יותר בכלל ופחות בעצמנו.
רציתי לשאול שאלות נוספות, אך הפעם בהקשר אחר – העבודה הרוחנית של האישה (אני בחורה ד"א). אני מצטערת מראש שהיא מאוד ארוכה אך הנושא בוער בי ולכן הרגשתי צורך לפרט.
ידוע שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גמרן, ונכלל בזה לימוד תורה. השאלה הראשונה שלי היא, מדוע אנו מניחים שאם אישה פטורה מקביעת עיתים לתורה, היא פטורה מלימוד תורה כמעט לגמרי (חוץ מהלכות, פרשת שבוע, ואולי קצת רש"י)? מדוע אין אחרים רואים ואין היא רואה את עצמה כמחויבת בעיסוק תדיר בקודש (שזה חייב לכלול גם לימוד מעמיק – אמונה, תנ"ך, גמרא), אך עם זאת לא באופן שמוגדר כ"קבוע" אלא בצורה גמישה? ובכלל, מה אמור להיות ההבדל בין העבודות הרוחניות של נשים וגברים?
יש לי לפעמים תחושה שבנים נוטים לחשוב שאישה לא צריכה לימוד מכיוון שזה "בא לה טבעי"- היא פשוט מתעוררת באופן טבעי עם מחשבות על כנסת ישראל, ושופכת דמעות על צער השכינה כל לילה, ככה סתם כי דמעתה מצויה, והיא בכלל לא אמורה ללמוד כדי להבין את משמעות חסרונו של בית המקדש בימינו. היא נולדת עם זה.
ובעצם, גם בנות מרגישות פטורות מלימוד שכזה, ולפעמים גם רואות עצמן כפטורות מתפילות מאותה הסיבה.
ככללו של דבר, העולם נוטה לראות בלימוד תורה לנשים כ"תוספת" יפה ומכובדת, אך לא כמשהו שהוא מהותי לאישיותה והתפתחותה. עצם זה שקיימת שאלה "האם ראוי עצם העיסוק של אישה בתורה" הוא מפליא אותי! זאת מכיוון שאני באופן אישי, לא יכולה לתאר את העולם שלי בלי לימודי אמונה (שזה כולל את כל סוגי לימודי הקודש). קיים המשל הזה על הדגים שאינם יכולים לחיות מחוץ למים, וכך אני מרגישה ממש כלפי הקודש. (ולא מדובר רק על לימוד, אבל מן הסתם זה תופס מקום רחב).
ומכאן שאלה נוספת באופן אישי יותר – מדוע באמת אין אני מרגישה שאני יכולה להתקדם בעבודת ה' ללא לימוד תמידי (ככל שמתאפשר לי)? אם אני עוזבת את הקודש לרגע, אני מיד מרגישה נפילה, כאילו שאני לא "במקום" שלי, כמו אדם מיובש שניתקו לו את האינפוזיה (סליחה על ההשאווה). האם זה יוצא דופן בקרב בנות? (אולי ראוי שאציין שאני אישה נשית לכל דבר, וכמובן לגמרי שלמה עם עובדה זו באופן מוחלט). ועדיין, אילו הייתי בן (חס וחלילה), אין לי ספק שהייתי תלמיד חכם. (מקווה שהר
תשובה
שלום וברכה
אני מצטער על התקלה הטכנית, וכותב את כל התשובה מחדש.
מקור ההתייחסות שלי לכל הנושא שאת מעלה הוא בדיוק דיני הרגל. הגמרא במסכת חגיגה קובעת כי מצוות הביאה לבית המקדש מבוססת על "אנשים באים ללמוד נשים באות לשמוע" (חגיגה ג ע"א). יהא הסבר הגמרא אשר יהיה – אין כל ספק שעולה ממנה שיש עבודה רוחנית של נשים. העבודה הרוחנית של הנשים אינה עוסקת בקיום מצוות בלבד, ובעשיית חסד בלבד, אלא גם במישור הפשוט ביותר של שותפות בתלמוד תורה. אפשר שזה תלמוד תורה אחר, אולם הוא קיים בצורה יסודית ביותר. מעבר לכך, פטור נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן ומתלמוד תורה אינו פוטר אותן ממצוות אמונה ויחוד ד', כמו גם ממצוות רבות אחרות המכוונות לתודעה כמו "ואהבת את ד' א-לוהיך", ואת כל זה לא ניתן לבנות ולבסס ללא תלמוד תורה במובן רחב מאוד של המילה.
יש הבדל בין גברים לנשים במישורים כה רבים, וסביר להניח שאכן ענייני אמונה מסוימים קיימים באופן טבעי בעולם הנשים. ברם, גם אם זה נכון – זה לא מספיק, שהרי עולם האמונה אינו מכוון רק לדברים שבאים באופן טבעי, אלא גם ליסודות האינטלקטואליים והרוחניים הנוספים, ועל כן – גם נשים חייבות להיות חלק מעולם זה.
הדברים נכונים ביתר שאת כלפי מי שחשה זאת באופן משמעותי ואישי. אם היא מתייבשת מהעובדה שהיא מתרחקת מלימוד – היא חייבת בזה יותר. איני יודע אם זה יוצא דופן בין נשים, שהרי זו שאלה סוציולוגית ולא רבנית; מניסיוני באתר זה אני למד כי התחושה הזו נפוצה מאוד, ואיני רואה במה שאת מתארת חריגה. בד בבד, טוב יהיה כי תכירי בכך שעולם הלימוד בכלל והנשי בפרט מקבל מפנה אחר לאחר הקמת בית בישראל. נישואין, הריון, לידה והנקה, תפקידים שונים הנהוגים בבתים רבים וכדו' – כל אלה מעצבים גם הם את עולמן של הנשים, ומגבילים בפועל את הלימוד. יש אומרים כי זה יסוד הפטור ממצוות שעשה שהזמן גרמן. על כן, גם במצב בו את נמצאת כעת, ודביקה בלימוד, את צריכה להכיר בכך שזה שלב בחיים ולא המציאות המתמדת. הדבר נכון גם ברוב עולם לימוד התורה של הבנים בישיבות, שרובם אינם ממשיכים ללמוד כל ימי חייהם, ואף הם צריכים להיבנות רוחנית מתוך הכרה שעולם התורה צריך להתמיד בהם גם מחוץ לאולמה של הישיבה.
משנתו של הרב קוק זצ"ל היא אכן אחת המשניות הקיצוניות ביותר בתחום ההבחנה בין גברים ונשים. הדבר בא לידי ביטוי גם בעולמו הרעיוני וגם בעולמו ההלכתי. אינני יודע מה היינו עושים מבחינה רוחנית בלי הרב קוק זצ"ל ואיך בכלל היינו עומדים מול העולם במצב זה, ובד בבד אנחנו צריכים לאמץ מתוך המשנה הענקית הזו את מה שבונה אותנו ולא את מה שמחליש. בעיקר אם חשים שההתפתחות לא באה מאליה, וכאמור לעיל – בעולמנו היא יכולה לבוא מאליה רק בצורה מוגבלת – לא מפסיקים ולא נחלשים מהעובדה כי ההנחה במשנתו היא שהדברים באים לבד לעולמן של נשים.
אני חושב שבשנים האחרונות הולך ומתפתח התחום של הדרכות רוחניות לנשים ברוח זו, וטוב לך ללכת בדרך זו.
כל טוב והרבה שמחה