עבודה בבנית בית

שאלה

בס"ד

שלום וברכה לכבוד הרב!

אני בחורה בת 23 אשר שאיפותי הן לחיות חיי רוח ואמונה בכל רובד בחיי. אני נפגשת עם בחור אשר אני מוצאת בו מאפיינים מדהימים. האמונה שלו, ויראת השמיים הם דברים שרק אוכל ללמוד מהם. אני מרגישה ויכולה לראות בחיי, כי איתו אוכל להשתלם ולעבוד על הדברים שאני הכי מתמודדת איתם בחיים. זה מקסים בעיני, אך מצד שני זה גם מפחיד אותי כי מדובר בעמל. עמל כבד מאוד בשבילי.

חשוב לי להרחיב בדברים, בכדי לציור תמונה כמה שיותר רחבה. אני מתנצלת מראש אם יש כאן טרחה. העניין הוא כזה: עד שנפגשתי עם הבחור איתו אני נפגשת עכשיו, תמיד הייתי מתוסכלת מעצמי ומן הפגישות. אני חושבת שהיו דברים שהיו חשובים לי ברמה הפנימית: מידות טובות, עולם פנימי עמוק, עין טובה, פשטות.... ומצד שני, לצערי הרב מאוד היה אכפת לי איך הבחור מתלבש, איך הוא מגדיר דברים, מהו סגנון חייו, סיגנון דיבורו, האם הוא מודע לדברים כלליים שיש בעולם, ועוד דברים שאני מתביישת.... ההתנגשות בין שתי הכיוונים שהיו בתוכי תסכלו אותי. הם היו קיימים בי, ויותר נכון נבעו מהמקום הכללי של איך אני תופסת את החיים שלי. מה מגדיר אותי, הפנים או החוץ.

במפגשי איתו לראשונה גיליתי אדם שהסרגלים הללו לא מעניינים אותו. מעניין אותו מי אני. שאני בפנים טובה, שעולמי הוא טוב. ששאיפותיי הן טובות, ושבשורש אני רק רוצה לעבוד את ה'. ה' עשה עימי חסד והפגיש אותי עם האדם שמביא אותי לידי תיקוני. לאחר כל ההשגות הללו אני מתמודדת עם הדברים במציאות היומיומית שבה בכל זאת אנחנו לא תמיד משתלבים מבחינה מחשבתית אחד עם השני וכו'. יש מצבים שהוא לא מבין על מה אני מדברת, בגלל שהרגלתי עצמי לחשוב במושגים מסויימים, וזה מתסכל!

אז מה עושים? איך עובדים? יותר מהכול, מפחיד אותי שיהיה שלב במרוצת החיים שלא אהיה במקום של לאהוב פשוט את הנשמה שבו, ואתעסק במה שאין בחוץ. את זה שאין בו רעש וצילצולים, שהוא פשוט פשוט .

כמובן שהכול מתחיל בי, אין לי ספק שזו עבודה של לראות את החיים שלי פנימה. איך עושים זאת?

אני מקווה מאוד שלא הארכתי יתר על המידה, מבחינת הרב

אשמח לתשובה מפורטת

תודה רבה רבה

תשובה