שאלה
שלום כבוד הרב,
שמעתי כמה טענות לגבי סעודה ראשונה:
א. שיש לבוא רעבים מאוד (לא באופן של עינוי כמובן) ואפילו זו מצווה
ב. שאין לבוא רעבים וגם לא שבעים ע"מ להתענג בארוחה.
וזו הסיבה שאוכלים עד חצות היום?
מה העניין בנושא?
לתשובתך אודה,
תשובה
שלום
כתוב בשולחן ערוך או"ח סימן רמ"ט סעיף ב':
"אסור לקבוע בערב שבת סעודה ומשתה שאינו רגיל בימי החול, ואפילו היא סעודת אירוסין, מפני כבוד השבת, שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול; וכל היום בכלל האיסור.
ולאכול ולשתות בלי קביעות סעודה, אפילו סעודה שרגיל בה בחול, כל היום מותר להתחיל מן הדין, אבל מצוה להמנע מלקבוע סעודה שנהוג בה בחול, מט' שעות ולמעלה."
בסעיף ג' כותב השולחן ערוך:
"דרך אנשי מעשה להתענות בכל ערב שבת."
ומעיר על כך המשנה ברורה שם בס"ק י"ח:
"להתענות - כדי שיהיו תאבים לאכול בלילה ועיין בב"ח ומ"א וש"א שהסכימו דאין להתענות בע"ש כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה אם לא שהוא איסטניס כ"כ שאם יאכל ביום לא יוכל לאכול בלילה לתאבון אז מנהג טוב הוא אם אין מזיק לו התענית."
אני מקוה שמתוך המקורות הנ"ל הכל ברור.
לא צריך להרוג את עצמך לפני שבת, יש להתנהג בצורה כזו שתיכנס לשבת תאב לסעודה, איש איש כפי בטנו.
כל טוב