סניף מעורב

שלום וברכה

ראשית, כל הכבוד על הדאגה להדרכה שלך, ועל ההקשבה לעצמך. מדריך טוב הוא קודם כל כזה שמתקן את עצמו, ולכן דאגתך לעצמך היא מבורכת. אל תפחדי מהמחשבות בנושא, ולהפך, הם יהפכו אותך להיות טובה יותר, בכל מקום שתבחרי.
ננסה לענות על דבר דבר:

א. עולה מדברייך כי את מודעת היטב לחשיבות העבודה שאת עושה, ובכל זאת מפריעה לך העובדה שזה מעט פוגע בך. מכיוון שרק את יודעת מהו הרווח ומהו ההפסד- רק את תהיי זו שתוכל לענות האם שווה להמשיך בהדרכה. אמנם, עלייך לצאת מנקודת הנחה שכל השקעה באחרים- יש בה מיעוט השקעה בעצמך. ייתכן מאוד, שבטווח הארוך תגלי שדווקא זו ההשקעה הכי גדולה בעצמך- בנתינה לאחר, במחשבה על הזולת, ודברים נוספים. מנקודת מוצא זו עלייך לשקול את הדברים.
ב. בהנחה שמדובר על חניכים שהם מתחת לגיל בר מצווה- גם אם אין איסור הלכתי ממש, הרי שרצוי להרגיל את החניכים ליחסים תקינים בין שני המינים – בהם פשוט 'לא נוגעים'.
ג. הדרכתך בתנועה אינה רק עבודה אישית שלך מול חניכייך, וללא ספק יש בה צד מסויים של היותך חלק מ'צוות ההדרכה'. מעבר לכך, את גם חלק מהשכבה הבוגרת – 'חבריא ב'. לכן, השתתפות בפעילויות היא חלק בלתי נפרד מתפקידייך בתנועה. כמובן- כדאי שתוכן הפעילויות ואופיים יהיה תואם את הרוח המתאימה- ובזה מוטלת עלייך המשימה.

המעבר מתנועה נפרדת לגמרי לתנועה כ'בני עקיבא' הוא בודאי לא קל, ויש בו שינויים נוספים מלבד עירוב בין בנים לבנות, חלקם לחיוב וחלקם לשלילה. אם תראי את עצמך קודם כל כחלק מהתנועה, לכל דבר- תוכלי גם לשנות.

משימת ההדרכה היא משימה לא קלה. את נדרשת הן לדאוג לעצמך, והן לקחת אחריות על אחרים. לשמור על עיניים פקוחות ביחס לרמתך האישית, ובאותו הזמן להשקיע השקעה גדולה ברמתם האישית של חניכייך. עצם הפניה בשאלה כזו מראה שאת לא מזניחה שום חלק. זוהי הדוגמה הגדולה ביותר שניתן לתת לחניכים- מדריך שעובד יום יום לתקן את עצמו, ואני מאמין שאת עושה זו בהצלחה רבה.

תמשיכי כך,
אסף, צוות ישיבת הר עציון