נתינת שטחים - הממשלה

עדי שלום,
השאלה שהעלית היא חשובה ביותר, והיא מעידה על חשיבה בריאה, שכן את רוצה לגבש את דעותייך מתוך הכרת הדעה האחרת, ואכן כדי לגבש תפיסה מוצקה ומסודרת חשוב להבין את העמדות השונות.
בין תומכי הפשרות והוויתורים יש עמדות שונות ומניעים שונים, אולם אשתדל לעמוד בקצרה על עיקר העניין: מי שתומכים בהעברת שטחים מא"י לערבים עושים זאת מתוך אמונה שיש אפשרות להגיע איתם לשלום. הם אמנם מודעים לכך ששלום לא ייווצר תוך זמן קצר, אולם הם סבורים שזהו תהליך, והוא אפשרי. לדעתם, אמנם נכון שהחמאס אינו מוכן לשלום בשום תנאי, אולם רוב העם הפלסטיני מעדיפים לחיות את חייהם בשלווה ולשפר את מצבם, ואין להם עניין במלחמה אין סופית. לכן הם סבורים שאם הפלסטינאים יוכלו להקים מדינה עצמאית, ולקבל כמה מהדברים שחשובים להם, כמו שיקום הפליטים ומעמד שלטוני מסוים בירושלים, הם יעדיפו להפנות את מרצם לבניית מדינה נורמאלית, ולא יחפשו עוד להרוג ולהיהרג. כזכור לא מדובר כעת על עשיית שלום עם חמאס ועם גורמים קיצוניים אחרים, אלא עם מי שנחשבים למתונים. לפי התפיסה התומכת בוויתורים, הוויתורים האמורים יחזקו את המגמות המתונות בקרב הפלסטינאים, ויחלישו את חמאס ושאר הקיצוניים.
תומכי הוויתורים טוענים ששום עם לא היה מסכים להישלט בידי עם אחר, ולהישאר בלי זכויות. הפלסטינאים נמצאים כעת במצב של כיבוש, ללא זכויות לנהל את ענייניהם, ולבחור ולהיבחר לשלטון עצמאי משלהם. לפיכך ההתנגדות שלהם רק תלך ותגבר, והתמיכה שהם זוכים לה בעולם הערבי ובעולם בכלל, תלך ותגבר. לכן סבורים תומכי הפשרות שזהו אינטרס של ישראל לתת להם עצמאות, לאפשר להם לנהל את חייהם בלעדינו, ולקוות שבכך הם ירגישו שהשיגו את רצונותיהם ויניחו לנו לנפשנו.
בין המתנגדים לתפיסה שתיארתי רווחות כמה הנחות יסוד:
א. המחשבה שאין כל סיכוי לשלום.
ב. המחשבה שגם אם יש סיכוי לשלום, בכל זאת אסור לוותר על שטחים מארץ ישראל.
ג. הטענה שמחשבות על וויתור נובעות מחולשה, חוסר כוח להילחם על ארצנו וחוסר הבנה של חשיבותה ומשמעותה של ארץ ישראל.

אני מקווה שתרמתי במשהו להבהרת חילוקי הדעות, וכמובן שלא באתי אלא להסביר את ששאלת, אך אין תשובתי מבטאת כל עמדה אישית שלי.
כל טוב,
רונן לוביץ