נתינה - איך מפתחים חשיבה על האחר?

בס"ד

שלום לך!

שאלתך טובה מאוד – איך אפשר לפתח את הרצון לעשיית חסד? אולי כדאי לדעת בעצם למה לעשות חסדים בכלל? מה, אנחנו פראיירים?
אני מקווה שהקב"ה יהיה בעזרנו לענות ביחד על שאלות אלה כמו שצריך.

[הקדמה חשובה]:
ברשותך, נתחיל מסיפור נחמד: זהו סיפור על אדם אחד שיוצא לפיקניק ביום קיץ בהיר ומבלה בנעימים עם חבריו ומשפחתו. הטיול סבבה! שקיעה מקסימה! אווירה נהדרת! עד שהוא פותח את תיק האוכל ומגלה ש – [אין חרדל!!!] זהו, היום שלו הרוס. לפתע - לא רק שהוא לא מסוגל לאכול את הנקניקייה שלו, אלא שהיום כולו נצבע בשחור! באיזה עולם אכזרי אנחנו חיים!!!
למה קו המחשבה של אותו אדם טס מקצה לקצה? מכיוון שהוא לא ראה את מה שכן יש לו.

[סיבות לנתינה]:
אנחנו נוהגים להגיד בכל בוקר – "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך".
האם זה מובן מאליו שהנשמה שלנו תחזור? ועוד "נשמה שנתת בי [טהורה היא]" = שהיא תחזור טהורה?
"ואילו פינו מלא שירה כים, ולשוננו רינה כהמון גליו, ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, ועינינו מאירות כשמש וכירח, וידינו פרושות כנשרי שמים, ורגלינו קלות כאיילות – אין אנחנו מספיקים להודות לך..." (שימי לב, שכאן יש הזכרה לחלק פצפון מהחושים, בגוף האדם המשוכלל, שאותם הקב"ה נתן לנו בחינם).

לפני שנביט על אחרים, מה הם עושים ונותנים – כדאי שנביט יותר על עצמנו, על חיינו.
אינני מכיר אותך, ואיני יודע מה גילך. אבל האם, כשהיית תינוקת פיצית, וכמובן – תינוק רק מבקש כל הזמן, בלי לתת, האם בבית טיפלו בך?
ועוד: כסף שלפעמים מביאים לך, אוכל, החדר שלך, המימון ללימודים – כל זה מובן מאליו?
ועכשיו קצת יותר רחוק: חברים, הצלחות ומקרים שגרמו לך לאושר, עצם זה שכרגע את במדינה יהודית – הכול מובן מאליו?

יש עוד מיליוני דוגמאות, אבל קצר האינטרנט מלהכילם. רק נסכם במשפט שמצאתי: "ברגע שאנו מבינים שהכול מתנה, אנו יכולים להתחיל להרגיש הכרת תודה כלפי אלוקים, מקור כל הטוב, ולהתקרב אליו בדרך אמיתית ומלאת שמחה".

[כיצד אפשר לתת]?
אז באמת כיצד אפשר להודות? אומר לנו הנביא: הקב"ה רק מבקש בחזרה - "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה´ דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם: עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט, וְ[אַהֲבַת] חֶסֶד (לא רק עשייה, אלא – אהבה!), וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלוקיךָ" (מיכה ו´, ח´).

על השאלה הזאת, רק את יכולה לענות, כי רק את מכירה את עצמך ואת חייך. אבל יש לי המלצה – תתחילי מקטן, ותעלי לאט בקצב שלך.
שלב ראשון: איני יודע אם יש לך אחים (כך שתוכלי להתחלק איתם), אבל את יכולה דווקא כן למלא תפקידים מסוימים בביתך, אם הורייך מבקשים ממך, את חייבת להם קצת.
דבר שני: את יכולה לעזור לאנשים שאת מכירה. בחומר בלימודים, בדיבור איתם, ואפילו הבעת חיוך הוא חסד (עוזר המון!!!).

[נקודות חשובות]:
את חייבת להזכיר לעצמך שאינך "צבועה", כי אם היית כך – לא היית שואלת.
הביטי סביב על דברים עיקריים – על הטוב שבאנשים, כמה שהם עזרו לך ועדיין עוזרים, והיכן את יכולה הכי לעזור להם בצורה הכי טובה.

[סיכום]
אסכם בשיר מוכר: "כי הרבית טובות אלי, כי הגדלת חסדך עלי, מה אשיב לך? ו (= הרי) הכול שלך, לך שמים אף ארץ לך. ואנחנו עמך וצאנך, החפצים לעשות רצונך!"
עצם זה שאנחנו חייבים לקב"ה ולאחרים, על החסד הרב שהם עושים איתנו, מחייב אותנו לעשיית חסד – עולם חסד ייבנה!

[מקורות]
מכתב מאליהו – קונטרס החסד. מאמרי "להתאהב באלוקים" מאתר "אש התורה". "אוצרות המוסר" חלק א´, הוצאת יריד הספרים – שער הכרת הטוב. מהר"ל פירוש גור אריה על "מקרא ביכורים" (דברים, כ"ו, א´ – י´).

אני מקווה שעניתי לך על כל השאלות כמו שצריך.
ואם יש לך עוד שאלות, הערות, הארות, או שסתם תרצי לשתף... את יותר ממוזמנת לשלוח לי לאימייל.
רק טוב

דורון

dozkih@gmail.com