נעליים בהלכות (אז והיום)

שלום.
איסור נעילת הסנדל נלמד מיחזקאל שנאמר לו "ונעליך תשים ברגלך" (כד,יז).מכאן למדו שכיון שהיה ציווי מיוחד,משמע שכל השאר אסורים בנעילת הסנדל.(באבילות,כמובן).

לנעליים בפנימיות התורה משמעות של חיבור וקניין. "וזאת לפנים בישראל...ושלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת לתעודה בישראל...(רות ד,ז).
בחליצה היבמה מבטאת יחס הפוך לקניין, בשל חוסר ההסכמה של היבם להתחבר עמה.

בנוסף אנו רואים שבמקום שיש קדושה אין נעליים. למשה נאמר "של נעליך" כיוון שהמקום "אדמת קודש הוא".בבית-המקדש הכוהנים הילכו יחפים. כאשר רוצים להגיע אל הקודש צריך להתנתק מהחיבור החזק לחומריות- מהחיבור לארץ (הרגליים ועוד יותר הנעליים).

כאשר אדם ניפטר ישנו ניתוק מהחיים, ניתוק זה בא לידי ביטוי גם אצל משפחת הנפטר, על כן אסור האבל במנעליי עור. מובא בספרים לגבי האיסורים בימי האבילות, שנועדו כדי שקרובי הנפטר יוכלו להתרכז בעשיית חשבון נפש ועשיית תשובה. עקרון נוסף הוא נשיאה בעול.
"והא דחייבה התורה על אבילות, היינו לעורר האדם לתשובה... כי מדת הקב"ה שאחד מהקרובים מעכב העונש, כי אחרי שהוא לא חטא, מעכב את הפורענויות של החייב.ואם כן משלא עכב מהסתם חטא בידו,שכדאי לפניו שיצטער על קרובים ומעורר לתשובה בעבור המת. יקל עונשו של המת... ולכן נוסדו הלכות אבלות, להקל על המת, בשבעה ושלושים שאז תוקף הדין ביותר, זהו באמת טעם המצווה להצטער על המת..." (חכמה ומוסר חלק א,יח).
גם רבינו ירוחם ובעל המכתב מאליהו אמרו דברים דומים.
ספר החינוך במצווה רס"ד מדבר גם על ענייין התשובה בהקשר זה.(ועוד).

אכן, ישנה הלכה שאסור להתפלל יחף כשלא נהוג באותו מקום וזמן לעמוד כך לפני אנשים מכובדים.וזאת כמובן מפני שמורה על זילזול בתפילה.
משנה ברורה הלכות תפילה סימן צא הלכה ה.
"לא יעמוד באפונדתו ולא בראש מגולה ולא ברגליים מגולים, אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני גדולים אלא בבתי רגליים".
משנ"ב סעיף קטן יג.
"מיהו, אם הבגד ארוך שחופה את הרגליים, או בארצות החמות מאד שעומדים שם גם כן בפני גדולים יחף, אין לחוש אפילו הבגדים קצרים וניראים הרגליים."

נ.ב.
עוד מקורות בנושא הנעליים: מדרש רבה שמות, ב, יג.
רש"ר היר"ש שמות ג, ה. ועוד.
בהצלחה רבה. ב"ה שכל דיני האבילות ישארו בגדר לימוד בלבד "ובלע ה המוות לנצח".