שאלה
כבוד הרבנים שלום רב!
קוראים לי גבי עגיב,כבר הרבה זמן אני רוצה ללכת לקרבי בגלל הכבוד,החברה והתרומה למדינה,כעת כשאני לומד במכינה השאיפה הזאת רק מתחדדת יותר ויותר,אולם לא רק בגלל הכבוד והחברה אלא בגלל תחושה של שליחות,הרצון להיות לפקד ולהיות מנהיג, אני יודע שיש לי הכישורים לכך,אני רוצה להשפיע ולתרום לכלל ולמולדת ואני מרגיש שכך אני אתן את המירב שבי,בשטח ולא במשרד.עם זאת,לפני כשנה פרקתי את הכתף (פריקה זה סוג של פציעה שעלול לחזור על עצמו אם כי זה לא בטוח) הקפדתי על טיפולים ופיזיותראפיה עד שהחלמתי,חזרתי להתאמן לאחר תקופה ארוכה שבה לא התאמנתי והתחלתי לחזור לכושר,לאחר מכן כשראיתי שאין ביכולתי לקבל "חריג חי"ר"(היה לי פרופיל 72 בגלל מס' גבוה במשקפיים) עבדתי נורא קשה,חסכתי ללייזר אולם התברר שאני לא מתאים,בכל זאת הלכתי לטובי המומחים עד שמצאו לי טיפול אחר להסרת משקפים,לא ניתוח רגיל.יותר יקר מהרגיל... ב"ה הוריי מימנו לי את רובו למרות הסתייגותם הרבה(הם רצו שאלך לעתודה) לאחר תקופה ארוכה המשכתי להתאמן וכאשר חזרתי שוב לכושר נפצעתי שוב בכתף,אומנם לא פרקתי אותה אבל לא יכלתי להתאמן תקופה מסויימת, לאחר מכן העליתי את הפרופיל הרפואי שלי אבל נתקלתי בסירוב לקבל זימון לגיבוש סיירות,נלחמתי על זה הרבה זמן ולבסוף קבלתי זימון,אומנם לא לכל מה שרציתי אבל אני מרוצה.
לאחרונה הציקו לי כאבים חוזרים ונשנים בכף היד ולאחר טיפול וצילומים התברר שאולי אצטרך לבצע ניתוח שימנע ממני להגיע לסדרת הגיבושים שיתקייממו בעוד כחודש מהיום. השאלה שלי עכשיו היא כזאת,האם כל המקרים הללו של הפציעות והעיכובים אלו נסיונות מצד היצר? ניסיונות שעליי להתגבר עליהם ואו שהם רמזים משמים שעליי למצוע כיוון אחר בצבא,בחיים ובכלל.זה נורא כואב לי,זה שובר אותי אני משתדל להיות בשמחה אבל בכל זאת,אני ממש מוטרד מזה,אנא חזרו אליי עם תשובה בהקדם.תודה רבה ותזכו למצוות.
תשובה
גבי היקר שלום וברכה.
ניכר בדבריך שאתה רוצה מאוד להיות חייל קרבי, ואני מעריך את הרצינות שלך.
אני לא חושב שאני יכול לדעת האם מדובר באיתות מהשמים או "מניעות" שצריך להתגבר עליהן.
כאשר יש משהו בעבודת ה´, שהוא דבר חיובי וטוב באופן וודאי, אז כאשר ישנם קשיים מלבצעו קל לדעת כי הקשיים הם "מניעות" שצריך להתגבר עליהם.
וכן להפך, אם מדובר במשהו לא טוב, יותר קל להניח שהקשיים הינם איתותים מה´ יתברך שלא להמשיך בדרך זו.
עליך להניח כמה אתה רואה בשירות הקרבי דבר טוב וחיובי [ולשם שמים]. לי צרם מעט שציינת כי הכבוד והחבר´ה הם שיקולים משמעותיים בבחירה וברצון שלך לשרת בקרבי, אך יתכן שלא הבנתי אותך מספיק (בנוסף, ברור שיש ענין [להתחשב] בדעת ההורים - גם אם אינך חייב לקבל את דעתם!).
אחרי שתשקול את העניין, אולי תוכל להעריך אם מדובר במניעות או באיתותים. כך נראה לי, וכמובן שאני מדבר מהרהורי ליבי.
חזק ואמץ - ובהצלחה בדרכך (איזו שתבחר.)
אברהם, חברים מקשיבים.
bin725@gmail.com