שאלה
שלום לכם,
נעזרתי באתר שלכם כמה פעמים וחשבתי שגם עכשיו זה יכול להועיל.
אז ככה, הכל התחיל מהטסט הראשון שלי..שוואי וואי כמה התפללתי וביקשתי והבטחתי..ונכשלתי.
ואז גם נשברתי..אוהו איך נשברתי..אני חושבת שזו נקודת השבירה הגדולה שהיתה לי בכל שנות חיי.
מצחיק שזה מגיע מדבר שהוא יחסית טיפשי כמו רישיון נהיגה..אבל זה אכן משם הגיע.
וכשנכשלתי..לא רציתי לדבר עם ה'.לא הייתי מסוגלת..לא האמנתי שככה הוא עשה לי ואכזב אותי ועוד אחרי שהתפללתי כ"כ.
כל האמונה שלי התערערה חשבתי לעצמי..אז למה את מתפללת?כאילו מה את מצפה למה את מאכזבת את עצמך?עדיף שלא תצפי לא תתפללי כי גם ככה הכל נכתב..אז בשביל מה?מה אני מזוכיסטית?זה פשוט שבר אותי.ואני יודעת שתפילה זה לא מכונה שמכניסים לה שקל!!!
אחרי שבוע או קצת פחות שהייתי "ברוגז"(חס ושלום)עם הקב"ה..התעשטתי על עצמי אבל האמונה שלי לא חזרה להיות כמו אז..עד היום..
ומאז עשיתי טסט שני, שלישי, רביעי וחמישי שהיה אתמול..שאותו כבר לקחתי יותר בקלות אבל אז היום..פתאום זה היכה בי..נכשלת שוב!מה את מבסוטה מעצמך?
ואני ממש מיואשת!!אני יודעת שהכל לטובתי ושיש דברים הרבה יותר גרועים וצריך להכנס לפרופורציות.אבל כרגע זה ה-דבר הכי חשוב בחיי. לא אכפת לי חתן ולא כלום.רק לעבור ואח"כ לחשוב מה יהיה.
אני יודעת שזה נשמע טיפשי וילדותי..אבל באמת שום דבר אחר לא מעניין אותי כרגע.
ועוד יותר מזה, אני מפחדת שאני אהיה הראשונה שבחיים לא עברה טסט.
לפעמים אני חושבת ששערי התפילה ננעלו בקשר לטסט שלי..כמו דמעות, כסף, מאמץ, זמן, לחץ נפשי וכאב לב הוצאתי על זה..אני גם מממנת את זה לבדי..במקום לחסוך לחתונה אני מוציאה על רשיון.זה הזוי!
טוב..זהו..
סליחה על החפירה.
ותודה רבה
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו