נישואים ואהבה

שלום וברכה

אני מבין היטב את המצב בו את נמצאת.
אזכיר שוב כי איני בעל מקצוע, ומה שלמדתי הוא מניסיוני, מהתורה שלמדתי ומאתר זה וכדו'. הדברים הם עזרה ראשונה בלבד, ואת צריכה לגזור מהדברים את מה שמתאים לך.
מדברייך עולה כי שני המסלולים פתוחים בפנייך באופן חלקי. ראשון בהם הוא הניסיון כן לשנות את מה שניתן לשנות. גם אם השינוי נראה בתחילה לא מהותי – כדאי להשתמש באותם תרגילים וזאת משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא ש"אחרי הפעולות יימשכו הלבבות", ורבים ילמדו אותך מניסיונם כי גם דברים שהתחילו באופן טכני של לימוד כללי שיחה והתנהגות השפיעו על הלומדים גם במישור המהותי. הסיבה השניה היא שיש גם נוחות שנוצרת מעצם הקיום הטכני עצמו, ואנחנו נהנים גם מדברים שאינם דווקא מהותיים ואמיתיים עד הסוף אלא משמשים גם כתפאורה. על כן, אני כן ממליץ על התרגול הטכני של שיחה, סדנאות וכדו', ודברים משתנים בחיים.
המסלול השני הוא מסלול הקבלה וההכלה. פעמים שחלק בלתי נפרד מהחיים הוא דווקא לשאוף למצות את מה שניתן בתוך מה שיש, בהכרה כי השאיפה למקסימיליזציה משמעותה גם מזוכיזם, כאב מתמיד, ותחושת תסכול מתמדת. יש משהו בהשלמה עם מה שיש, ביכולת להיות "שמח בחלקו", שאף שבמבט ראשון הוא נראה כהתפשרות וכניעה והדחקה – הוא גם יוצר עולם מיוחד בנפש. כמובן שזה לא יכול להתחולל כאשר בודקים כל הזמן אפשרויות אחרות, ופוזלים לכיוונים שהם לא נכונים.
לגבי הילדים – את צודקת מאוד. קהלת כבר אמר: "שומר רוח לא יזרע ורואה בעבים לא יקצור", וכך כתבתי על פסוק זה לפני שנים באחד ממאמרי: " המבקש לזרוע רק כאשר הרוח נושבת ומתאימה בדיוק לשעת זריעה, ובלי הוודאות כי הזריעה תצליח לא יזרע – בסופו של דבר לא יגיע לזריעה אף לא פעם אחת; המבקש לקצור רק כאשר הוא יודע את מצב העננים העתידי – לא יקצור. על האדם לאחוז בזה וגם בזה לא להניח ידו כי ירא אלוקים יצא את כולם".
על כן, חלק מהקבלה וההכלה הוא להיכנס לעולם האמהות, על הטוב והמחיר שבו.

כל טוב והרבה שמחה