נושאים באמונה

שלום לילך,

ישר כח על השאלות המעמיקות!

א. הזכרת שני מושגים - יראת עונש ויראת חטא. יראת עונש היא הצד הנמוך של עבודת ה'. המצב הרצוי הוא קיום התורה מאהבת התורה, "תורה לשמה", ולא מפחד מהעונש. יש מקום מסוים גם לפחד הזה, לפעמים הוא שומר עלינו שלא נחטא כששום דבר אחר לא עוזר. "אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר רע. אם נצחו מוטב, ואם לא - יעסוק בתורה. אם נצחו מוטב ואם לא - יקרא קריאת שמע. אם נצחו מוטב ואם לא יזכיר לו יום המיתה". כלומר, יראת העונש ("יום המיתה") שומרת עלינו מלחטוא ברגעים קשים, אבל היא רחוקה מלהיות הדרך המועדפת בעבודת ה'.
יראת חטא לעומת זאת היא דבר חשוב, עליה נאמר "אשרי אדם מפחד תמיד". ממש כמו שבני זוג אוהבים, לאהבה הגדולה שלהם מתלוה יראה שלא לפגום בקשר, שלא לעשות טעות שתגרום לריחוק וניכור, כך גם יראת חטא במובן הרוחני. לא פחדנות או חרדה חולנית אלא פחד בריא שמתלוה תמיד לאהבה.

ב. ה' לא סולח על חטאים אבל גם לא מעניש מיידית את מי שחטא אלא נותן לו זמן לשוב בתשובה, "מאריך אפו וגובה את שלו". בזה מתגלה ההבנה והחמלה שלו אל החוטאים. אבל לא בויתור בלי סיבה.

ג. יראה ואהבה שלא מקבלות ביטוי מעשי הן לא יראה ואהבה אמיתיות. לא יתכן שאדם אוהב את ה' ולא עושה מאמצים להגשים את האהבה הזאת במצוות מעשיות. אי אפשר להיות יראי שמים ולעבור עבירות. הצד המעשי של התורה נותן לנו אפשרות לבטא את עולם האמונה הפנימי שלנו. אפשר לאהוב את ה' בלי לשבת בסוכה? בלי להניח תפילין? להיות יראי שמים ולחלל שבת? ודאי שלא.

ד. יש מדרגות של קשר. גם בין בני אדם - אפשר להיות בקשר מכתבים, אפשר בקשר טלפוני, אפשר לראות מרחוק או דרך מסך. מה שכתוב "לא יראני האדם וחי" - הכוונה לראיה מלאה ושלמה, כמו שרואים אדם אחר. אבל על משה רבנו נאמר "ותמונת ה' יביט", וחז"ל פירשו שהיה מסתכל כמו דרך זכוכית שקופה, "צופה באספקלריא המאירה". ככל שנטהר ונקדש את עצמנו נזכה להיות רוחניים יותר ובקשר עמוק יותר עם מי שאמר והיה העולם. כמובן, כל אחד לפי מדרגתו. גם מלך בשר ודם לא כל אחד זוכה לפגוש, או אפילו לדבר איתו מרחוק, ובכל זאת מקיימים את החוקים והמשפטים שלו.

שנה טובה ומתוקה

חנן