נוער חילוני ערכי, פחות טוב מאיתנו?

בס"ד
לשואלת היקרה שלום!
קודם כל, תודה על הברכה, זהו אכן אתר מבורך ביותר וברוכים מפעיליו והעומדים בראשו, העושים לילות כימים.
השאלה שלך היא מאוד חזקה וניכר שהיא עולה מתוך השטח כפי שאת מציינת. ניכרת המחשבה העמוקה שהפעלתם בדיונכם ודרישת חווית אמונה עמוקה שבעצם טמונה בבקשתך. הרי אם אנחנו מוציאים כל כך הרבה אנרגיות על מערכת התורה והמצוות, איך יתכן ששכרה (במובן הרוחני) אינו בצידה? הרצון להזדהות והכמיהה לתחושת חיבור ניכרים כאן, ועל עצם העניין הזה מגיע לך יישר כח.
ננסה קצת להסביר את השאלה. הנחות היסוד הן:
1. כל היהודים צריכים להיות "אנשים טובים וכו´ " (כלשונך)
2. האנשים שפגשת הם "אנשים טובים וכו´ " אף שאינם שומרים תורה ומצוות
3. גם את נמנית על קבוצת "אנשים טובים וכו´ " ואת שומרת תורה ומצוות.
מתוך שלוש ההנחות נגזרת השאלה מה היתרון שלך על פני האנשים שפגשת? כלומר במה התורה והמצוות מקדמות אותך להימנות על קבוצת "אנשים טובים וכו´ " (או אולי על קבוצת "האנשים הטובים יותר וכו´ ")?
אם נרצה לפרק את המושג שיש לי בו הבנה מאוד מעורפלת שנקרא "אנשים טובים וכו´ ", אולי נקרא לו כך: אנשים שעושים דברים טובים ואמיתיים והמחשבות שלהם ועולם הערכים שלהם הוא טוב ואמיתי. כל מה שנשאר כעת הוא רק לענות על השאלה "מהו טוב ואמיתי?".
אם אנחנו אומרים שהכוונה לערכי העולם המערבי ותרבותו, אז זה דווקא הפוך לגמרי, התורה רק מפריעה לך להיות טובה ואמיתית בגלל שאת מעדיפה יהודים על פני גויים (גזענות), מפרידה בתוך בתי כנסת (הדרת נשים), רוצה לעשות ברית מילה לצאצאייך (פגיעה בחסרי ישע) ועוד ועוד, לכן השאלה חזקה עוד יותר.

ומהי האמת? האמת היא שזו שאלה פילוסופית שאפשר לחפור עליה המון אבל אם נחסוך את כל החפירה נגיע בסוף לכך שהדבר הכי אמיתי וטוב הוא בורא עולם, כלומר, המעשים והערכים הכי טובים ואמיתיים הם רצונו יתברך שבחסדי שמים הוא גם גילה לנו אותו בתורה הקדושה. אם נלך צעד קדימה יצא לנו ששמירת שבת היא טובה ואמיתית לא פחות מהאיסור לגנוב או אפילו המצווה החשובה להתנדב בקהילה או לשמח ילדים חולים. כמובן שאנחנו לא אומרים באופן חותך וכללי שאנחנו בתור אנשים דתיים "אנשים טובים יותר" או "צדיקים יותר" מאנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, אבל בהחלט אפשר לומר שהשאיפות שלנו גבוהות יותר מבחינת מספר הדברים הטובים והאמיתיים שאנחנו רוצים ושואפים לעשות, גם אם בפועל זה נראה "על הפנים" (כמו אצלי למשל...)

ניתן אפילו לומר שאם מסתכלים על החילוניוּת כחילוניוּת (ולא כאנשים פרטיים כאלו או אחרים) ברור שעולם הערכים של היהדות הנאמנה הרבה יותר טוב ואמיתי, כי הוא מקורב יותר למי שחותמו אמת והוא מקור כל הטוב, ריבון העולמים.
גם אם נחזור לתרבות המערבית השולטת בכיפה (תרתי משמע?), ביחס לתרבויות פרימטיביות יותר , נבין שהתורה והמצוות תרמו רבות לערכים החיוביים שבה כמו הדאגה לחלש, הסלידה מאלילות, ההרסנות שבאלימות ועוד ועוד, זה קרה בגלל ההתפשטות של השפעת תורת ישראל בעולם (אחרי הכל, התנ"ך הוא עדיין רב המכר הגדול בכל הזמנים). כך שבעצם, חלק גדול מהעולם, ואולי אפילו רובו מושפע מאוד מהתורה והמצוות כיום. אפשר אולי לומר שאם היתה פגישה כזו, כפי שאת מתארת, בימי הביניים היו לכם הרבה פחות נקודות משותפות, שלא נדבר על התקופה האלילית או תקופות ברבריות אחרות. אני מקוה שאת מבינה שעם אנשי סדום לא היתה עולה השאלה הזו.

אם מנסים להגיע לרמה הפרטית יותר. קשה מאוד להגדיר אצל כל אדם מהי ההשפעה של התורה והמצוות עליו ועל מידת מוסריותו. אגדה עתיקה מספרת על חכם אחד שהיה בקי בחכמת הפרצוף וכשראה את משה רבינו, גילה שעל פי תוי פניו הוא אמור להיות אדם מרושע ואיום. על פי האגדה, משה רבנו אמר לו: "נכון, בדרך הטבע זה מה שהיה יוצא ממני, אבל עבדתי על מידותיי והגעתי למקום שהגעתי". המקורות של האגדה הזו לא כל כך ברורים, אבל המסר ברור. אני יכול להעיד על עצמי שלפני שחזרתי בתשובה הייתי אדם פחות "טוב" גם ברמת "בין אדם לחברו" וגם בקנה מידה של התרבות המערבית. על פי הדברים האלו ניתן לשאול אותך האם ללא התורה והמצוות היית חושבת שהיית מגיעה למקום שאת היום? או לחילופין לשאול כלפיהם, אם אותם חברים חילוניים היו מתחברים לתורה ולמצוות כולן, הם היו יכולים להיות אולי גדולי הדור במוסר וחסידות? כמובן שאלו שאלות היפותטיות שלעולם לא ניתן לדעת את התשובה עליהן, אבל אני חושב שאפשר להרגיש את התשובה לשאלה הזו כפי שאני מרגיש אותה על עצמי.

גם אם חושבים על הביטוי המעשי של העניין, מסתבר לומר שבתור אנשים שמחוברים אל ה´ יותר קל לנו לעמוד במבחן בתנאים קשים. כאשר אני יודע שאקבל עונש אם אגנוב (גם אם אף אחד לא יתפוס אותי בחיים), אשתמש בחפץ של חבר ללא רשותו או "אשלים ציוד" מהחבר בצבא, אני מאמין שיותר קל לי להתגבר. וגם מהצד השני, כאשר יש לי יחסי אהבה קרובים עם ה´ יתברך אני ירצה לעשות לו נחת רוח ולא ארצה לאכזב אותו. זה מעשיר את עולם הערכים שלי אף אם הוא נראה בדיוק אותו דבר כמו חברי החילוני, ומעבר לאישיות שלי חוזק שעצם הידיעה שדבר הוא נכון או לא נכון, לא נותנת.

אגב, אין זה נכון לומר שהתורה "לא סומכת" על האדם שיגיע בעצמו אל הדבר הנכון והאמיתי. יש במצוות סוג של "גבולות גזרה" שאומרים בעיקר "איפה לא", כלומר, אני יודע שבמקומות מסוימים אין לי מה לחפש ועלי זה מאוד מקל. על פי עולם הערכים העשיר שנמצא בתורה, אני יכול להקשיב לעצמי ולכוון את דרכי לתיקון האמיתי, הפנימי והאישי שלי וכמובן גם הכללי. זו הנקודה בתמציתיות אבל זה כבר עניין לתשובה אחרת.

לסיום, אני חושב שהנקודה שהעלית היא מאוד חשובה, כי התרבות המערבית שהזכרתי עוטפת אותנו מכל כיוון ואומרת לנו בצורות מרומזות או מפורשות מה נכון ומה טוב (זה נקרא סוכני תודעה או משהו כזה), מה שלא תמיד עולה בקנה אחד עם תורתנו הקדושה [והשאלה האמיתית היא עם מה את מזדהה?]. השאלה ששאלת וההנחות העומדות בבסיסה היא דוגמא טובה להראות עד כמה עולם הערכים המערבי משפיע עלינו ועד כמה כדאי להיות מודע לכך ולהיערך בהתאם, או כמו שכבר ניסח את זה המשורר מאיר אריאל ז"ל (שמכונה חילוני בפי רבים): "הגיע הזמן שכבר תוציאו את הלשון הארוכה שלכם מתרבות המערב...".

בהצלחה, ושתזכי לקרב רחוקים
שמואל
shmuelart@gmail.com