נגיעות

בס"ד

שלום רב,

קיים איסור מוחלט על כל מגע של חיבה בין בנים לבנות שלא במסגרת של בעל לאישתו, בתקופת טהרתה.

מקור האיסור בפסוק "לא תקרבו לגלות ערווה". וכך כתב הרמב"ם ("הלכות איסורי ביאה" פרק כ"א): "כל הבא על הערווה מן העריות דרך איברים או שחבק ונישק דרך תאווה ונהנה בקירוב בשר, הרי זה לוקה מן התורה…" שנאמר: 'לא תקרבו לגלות ערווה" כלומר, לא תקרבו לגדרים המביאים לידי גילוי ערווה". ומכיון שכל בנות ישראל הפנויות היום הן בחזקת נידות, הרי שקיים איסור תורה ביחס לחיבוק ולנישוק של בנים ובנות. אמנם גם במצב בו הפנויה אינה נידה, הדבר אסור לפחות מדרבנן שהרי אסרו חכמים להשתמש באישה שמא יבוא לידי הרהור, ואפילו להסתכל עליה דרך זנות כמאמר הכתוב: "ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה".

אין אנחנו יודעים בוודאות טעמיהם של מצוות, אולם אנו יכולים לנסות ולהבין כיצד מצוותיה של תורה בנות ומקדמות אותנו. ניתן להצביע על מספר נקודות להתבוננות בהבנת מגמת הקשר אותו אמורים ליצור איש ואישה האוהבים זה את זו, וממילא את הוראותיה של תורה.

א. יחסי הגוף בין בני הזוג הם אחד הביטויים היותר חשובים לקשר הנפשי של איש ואישה, אולם אסור שביטוי לקשר יהפוך למאיץ של קשר. פעמים רבות התחושות הנוצרות מהקשר הפיזי, נוטעות את האשליה שאכן קשר עמוק יותר מסתתר מאחוריו, ובאמת אין כאן אלא ריגוש רגעי, ותו לא.
ב. חכמינו למדונו, שהחי עם אישה הנשואה לו כדת וכדין, אלא שנמצא פסול בכתובה, בעילתו של הגבר נחשבת בעילת זנות, זאת למרות שהחופה נעשתה כדת וכדין. והטעם הוא שחכמינו בגודל התבוננותם, הבינו שעל מנת שקשר גופני ינבע מהמקום הנכון, הוא צריך להיות מחובר לאחריות ומחויבות. אין אהבה כשאין אחריות מתלווה לה, ובמקום בו הכתובה נפסלה הרי שכביכול אין מחויבות וא"כ זוהי בעילת זנות. ומכאן נלמד בקל וחומר על חבריות ראשוניות שאין בהם כל מחויבות לקשר, שאין זה נכון לקיים קשרי גוף כשאין עדין מחויבות כלשהי לבן / בת הזוג.
ג. פעמים רבות המגע הפיזי יכול לבסס קשר על יסודות פונקציונליים התלויים בדבר (גוף), ועל מנת שקשר ייוצר נכון, צריך להצמיד אותו אל יסודות פנימיים ונפשיים יותר.

בכל הנוגע לחשיפת הקשרים הקודמים עם בנים מול הבעל, נ"ל שא"א לענות על תשובה כזו בלי לדעת את הפרטים המיוחדים של זהותך הדתית, וזו של הבעל ועוד משתנים נוספים.

בברכה, הרב דוד סתיו