שאלה
שלום,
הייתי מעוניינת שכבוד הרב יעשה לי סדר בעניין.
רציתי לדעת, שמירת נגיעה, מהי מקור ההלכה.שאלתי אנשים ולטענתם, ההלכה מהתורה זה רק עיניין של בינו לבינה, זוג חברים שהינו קבוע או זוג נשוי שיש עניין של נידה. לעומת זאת בני דודים או סתם מכרים זה עניין הלכתי הנובע מעצם הרחקה והוא מדרבנן.ואם זה אכן מדאורייתא, איך מבינים שזה גם עניין של בני דודים או סתם מכרים. כי לא ראיתי שכתוב במפורש.
תודה רבה
תשובה
בס"ד
'איסור נגיעה' הוא איסור דאורייתא היוצא מהפסוק- 'ואל אישה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערוותה'. למדו חז"ל מהמילים 'לא תקרב' שלא רק ביאה אסורה אלא כל נגיעה של קירבה כגון חיבוק או נישוק.
לכן, במקרה של בני משפחה כמו אח ואחות, שאין באופן נורמלי משיכה של יצר עריות בניהם, אין בנגיעה קלה שבניהם איסור 'נגיעה של חיבה'.
כך גם בדוד או דודה מבוגרים או בכל מקרה בו הנגיעה איננה שייכת ל'נגיעה של חיבה' אלא היא קלה ונימוסית בלבד.
אמנם, גם בקרב בני משפחה קרובים כתוב בהלכה שיש להימנע ככל האפשר כי זה 'מנהג שטות'.הכוונה שזה מנהג של קלות ועדיף לשמור תמיד על בושה וצניעות אפילו בתוך המשפחה.
אב וביתו, אם ובנה מותר חיבוק ונישוק.