שאלה
שלום.
אני יודע שאתה לא רב ( חלילה לא להעליב ) אבל בטוח אתה מבין יותר ממני בעניין, והעניין הוא קשה מאוד.
יש לי בעיה, והיא קשה. היא קשורה לקריאת תהילים.
( מתווסף לבעיה זו, שנפשית יש לי גם בעיית עצבים, לא חלילה של בית מושגעים אלא זה מתווסף גם לבעיית הקשב וריכוז וההיפראקטיביות, מתווסף גורם גדול של בעיית עצבים )
אני בן אדם עצבני בכללי, ומנסה כמה שיותר להירגע. שמא התהילים ( ואני מתבייש להגיד את זה ) גורמים לי להתשגע עוד יותר.
לפני שתבין על מה אנחנו מדברים, הנה ( רשימה ) בערך של מה שאני קורא כל יום כתהילים, ותבין אחר כך את הבעיה המרכזית:
קודם כל קורא תפילה שלפני ואחר כך:
1. תהילים של יום.
2. תהילים של חודש.
3. פרק מתיקון כללי.
4. 3 פרקי תהילים ( מתוכם ברכת הגומל ) של עזרה לגמירת ספר תהילים שלם.
4. "הודיה לקב"ה " וזה מתייחס ל"הללוהו" אם אתה מבין אותי ( הללויה, הללו אל בקודשו, הללוהו ברקיע עוזו.. )
5. מי שברך לחולים ( שאני אמור לקרוא לרפואת סבא וסבתא שלי בכלל, ואני קורא 3 פרקים שמתוכם אחד ארוך מאוד ואחר כך מי שברך לחולים, ולהרבה מהם )
6. 2 משניות בערך ( לא קשור לתהילים )
וזה משגע אותי, עד כדי שיגעון כמעט. אתה חייב להבין שבשבילי תהילים זה כמו שיעורי בית, אני מאוד עצוב על כך שאני לא מצליח להתחבר לקריאת תהילים ולאהוב את זה בנפש, אלא שאני החלטתי שאני חייב לקרוא יום יום את כל מה שכתבתי, והדבר בשבילי קשה מאוד וזה מאוד מרגיז אותי. ואני כל פעם דוחה את הדבר ( עוד שעה ועוד שעה ועוד שעה ) ובכללי זה מאוד מרגיז אותי. אני כבר אובד עצות, לא יודע מה לעשות, בתקווה שתעזור לי.
תשובה
שלום וברכה!
ראשית, אני אכן רב.
אם אמירת תהילים באריכות רבה כזאת גורמים לך לעצבים במיוחד לאור בעיית ADHD, אז עליך לקצר את זה ולא להעמיס על עצמך עומס שאינך יכול לעמוד בו באופן יומיומי. ברם יש כאן בעיה של הנהגה טובה שהיא בגדר נדר, אך ברור מדבריך שלו היית יודע שלא תעמוד בזה ותתחיל להשתגע מהמסימה לא היית מעמיסז טותה על עצמך. לכן יש כאן חרטה וניתן להתיר את הנדר. תאסוף שלושה אנשים ותאמר בפניהם נוסח של התרת נדרים ותוריד מעצמך את העומס.
לאחר התרת הנדר, תאמר תהילים עם התנאיה שהדבר לא יהא בגדר נדר. כל פעם תאמר כמה שאתה יכול ואל תהיה מוצמד לנוסח קבוע. תאמר כל עוד לבך חפץ ומרגיש התעלות נפשית ולא עומס ושגעון. הרי נאמר בגמ' במנחות ונפסק בשולחן ערוך אורח חיים סימן א' סעיף ד "טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבה בלא כוונה". כשאתה אומר תהילים מתוך תפיסה של שיעורי בית וכמעט שגעון בודאי שאמירתך בלא כוונה.
מקווה שעזרתי לך.
בברכה,
חיים דב בריסק