משפחתי ואני

שאלה

בעזהי"ת כג אייר התשס"ז

שלום וברכה!

אני בת בכורה במשפחה של 5 ילדים (בלע"ה) ו2 הורים. משפחתי משפחה ממוצעת ואני יודעת שאי אפשר לדרג את דרגת ה"דוסיות" אך גם בזה הם ממוצעים.ואני החלטתי להתחזק בחיי מהממוצע.ואף בדברים אחדים הצלחתי לעניין בכך את משפחתי. אנחנו 5 כמו שציינתי לעיל,2גדולים (18-17) ו3 קטנים(11,7,5), את אחיי הקטנים אני ממש משתדלת לעניין בדת מעבר, ואף מקפידה איתם בדברים שאני יכולה בהם בתור אחות, אך לפעמים ישנו קונפליקט עם הוריי , לדוגמא: אחותי בת ה5 רוצה לנגוס בלחמה, אני אומרת לה שצריך ליטול ידיים אך היא עונה לי שאימא לא אמרה, ואימי יושבת לידנו ואינה מגיבה. כמו שציינתי יש לי את בן 17 עדיין בגיל הטיפשעשרה. שנינו אוהבים מוסיקה,כששנינו חוזרים מן הפנמיהשנינו רוצים לשמוע מוסיקה הוא אוהב לועזי ואני חסידי, ובסוף מתפדשרים על עברי. הסברתי להוריי ולאחי מספר פעמים את סיבותיי לא לשמוע לוזי, אחי מתעצבן והורי מראים הבנה אך לא מגיבים.ואף אימי באחד הימים הטיפה לי בעודי שומעת מוסיקה עברית שזה יותר גרוע מלועזי. יש לי עוד לא מעט דוגמאות, אך אני מקווה שהבנת את הנקודה. אני מאוד מתקשה לצמוח רוחנית בביתי, אני גם מרגישה שכל צעד שאני עושה נועצים בי מבטים, וכשאני "מועדת" מעירים לי על כך ובגדול. כמו כן לברר הלכות אני צריכה לעשות זאת לבד מכוון שהוריי רוב יומם אינם מתעסקים בעניניים הקשורים. הוריי נשארים ודורכים במקום (אפשר להגיד), ואינם מתקדמים ואף אינם מראים רצון על כך.אינם משמשים לי דוגמא הרבה מקרים "דוסים" בבית,וכך אין לי מאיפה לשאוף ,להתקדם ולהתחזק, ובכלל לרצות זאת.פעמים זה מוריד את הרוח. אני רוצה להתקדם לחיות חיים מתוקנים יותר, אך מרגישה שאיני יכולה לקחת על עצמי עוד, לברר עוד, כי אני לא אסתדר "איתם" בבית ולא יהיה לי גב תומך מאחור. שנה הבאה בעז"ה אני אצא לשירות לאומי, אך עד שנה הבאה אצטרך להמשיך לחיות בביתי.

אשמח מאוד אם תוכלו לעזור לי, לייעץ לי ואף, אולי לעזור לי כיצד לדבר לליבם של הוריי (בעיקר) בנושא.

כמה נ.בתים:

אם ח"ו משתמע מכך שיש בליבי גאווה והתנשאות אז לא. יש בליבי אהבה והערכה גדולה מאוד להוריי.

רק הזכרה קטנה אנחנו אמורים לנהל בית דתי,זה לא שאני בבית חילוני ואני השונה פה זה המצב שבו אמור להיות הבית.

תודה קודם כל על הקדשת זמן לקריאת המקרה ואח"כ לענייתו עליו.

כל טוב!

תשובה