משבר ויאוש מהתמודדות עם פגם הברית - לבנים

בס"ד

שלום לך,
אני מצטער כל כך לשמוע את שעובר עליך. אני מבין שזהו סבל לא פשוט.
ייסורים של גהינם ממש.
הכל נראה רע. אפילו בלי להסתכל על האופן בו אני נראה כלפי החברה, המשפחה, החברים והרבנים בישיבה- המאיסה היא אפילו בינך לבין עצמך. אדם יודע מרת נפשו.

אולם דע לך שעד כמה שקשה כרגע לראות זאת- דווקא המועקה הזו הרובצת עליך היא המעידה כאלף עדים שיש בך נקודה פנימית טהורה הזועקת לשמיים ורוצה לצאת מבור התחתיות. היא שואפת למעלה ומגלה לך שיש בך את הכח.
תחושת כאב תורגש רק כאשר לאדם יש את יכולת התחושה, את כח החיים.

אם חייל נפגע חלילה במלחמה ורגלו כואבת מאד, הוא נאנק מכאבי התופת וצועק מרוב סבל- אולי הדבר עצוב מאד, אך יחד איתו ישנה גם שמחה- לרגל עוד יש סיכוי..!
אם לא הייתה תחושה ברגלו היה המצב חמור הרבה יותר. אך כאשר יש תחושה, אפילו של כאב- זוהי עדות לכך שהרגל עוד תוכל להחלים. היא מחוברת כמו שצריך אל הגוף, מקבלת אספקה של דם, מערכת עצביה עוד עובדת.

כך גם בשאר ענייני החיים- רק שר שמושפל למדרגה נמוכה יכול לחוש בזיון. אך עבד לעולם לא יחוש שבזים לו.
תחושת הביזיון מעידה על כך שהאדם שלפנינו ראוי למעלה גבוהה יותר מזו שהוא נתון בה כעת.

כאשר אתה מרגיש שאינך שלם עם המעשים שלך, ועם המדרגה בה אתה נתון כרגע- זהו אות בשבילך. אות ברור ואיתן המראה לך- [אתה לא שם!] זוהי לא מדרגתך..
עכשיו היית אמור להיות במדרגה ה-14 לפחות ואיכשהו נפלת לקומה 2-.

הדרך למעלה קיימת. היא תמיד פתוחה לפניך.
כל שעליך לעשות זה לעלות בה, והרצון הוא המפתח אל השער.
איני אומר שזו משימה קלה.. לא אשקר- זו מלאכה הדורשת עמל רב והרבה זיעה.
אבל מלאכה זו נותנת לך חיים. ולא סתם חיים, אלא חיים עם תוכן ומשמעות, חיי מעלה וקודש.
במקום לחיות בעולם דמיוני מלא שקרים- תתחיל לחיות חיי אמת. אז יהיה לך גם סיפוק רב יותר. סיפוק שאינו נגמר מיד לאחר מעשה, אלא תחושת יציבות.
כמו שתראה אדם שעובד ומתייגע וחוזר סחוט מהעבודה- אך הוא חש סיפוק בעבודתו וטוב לו עם מעשיו. ולעומתו אדם שיושב בטל חסר מעש- אשר מתייאש מחיי עצמו.


אני נוטה להסכים עם דבריך. גם אני חושב שאחד הגורמים העיקריים שגרמו לך להגדיר את עצמך כמי שאינו חזק כל כך באמונה.

יש מי שאומר שאחת הסיבות בגללן נקטו הרמב"ם והשולחן ערוך בלשון זו שפגם הברית הוא העוון החמור ביותר בתורה היא משום שקשה מאד לשוב ממנו. (ראה בבית שמואל חלק אבן העזר סימן כג על סעיף א).
לא אמרתי שבלתי אפשרי- משום שאין דבר כזה. אך מאד קשה.
העלייה ממקום כזה היא קשה בגלל סיבה ברורה.
חשוֹב שאתה נותן לאדם אלכוהול, ולאחר שהוא שיכור כלוט אתה נותן לו לנהוג או לפחות ללכת ישר..
השכל לא עובד במצב כזה. הוא מנוטרל משום שהאלכוהול בדם מדכא מערכות חשובות בגוף האדם.

כך גם בנוגע לנפילה בתאוות, בפרט החמריות שבהן, ואלה הנגישות- מעל כולן.
הרדיפה אחר התאוות גורמת לצמא נוסף, להרחבת והגדלת הכח הגופני של האדם על חשבון הכח הרוחני. האדם חונק את הנשמה שלו ומכסה אותה ברפש וטיט עד שאינה מצליחה לפרוח ולהתחזק.

לא קל כל כך לחיות בדור שלנו. צריך הרבה גבורה ואומץ.
אך מי שנטע אותו הקב"ה בזמן הזה- כנראה יש לו את הכח. אלא שצריכים אנו גם לרצות לחיות כמו שצריך.
קל מאד להיגרר לתאוות ולחיות חיי הפקרות.. מאידך קשה מאד לחיות בקדושה.
אבל אנו מוכרחים. בגלל סיבות רבות. אחת מהן היא שאיננו רוצים להתהלך כמתים חיים, אנו רוצים לחיות חיים גדולים עם כחות נפש איתנים. את זה לא יוכל לעשות וכלל לא יוכל להבין מי שטובע עמוק במצולות, אזניו סתומות ועיניו עצומות.

אבל אחי יקירי...
אתה שואל האם אפשר לשוב?
ודאי וודאי שאפשר!

חז"ל אומרים במדרש רבה על ספר דברים (פרשה ב אות יב) כי אף במקום ששערי תפילה ננעלים, שערי תשובה אינם ננעלים. תמיד מרחם ומקבל הקב"ה את השבים.
"רבי חנינא בר פפא שאל לרבי שמואל בר נחמן מהו דכתיב ואני תפלתי לך ה´ עת רצון, אמר לו שערי תפלה פעמים פתוחים פעמים נעולים, אבל שערי תשובה לעולם פתוחים...”.

אחי, אני מאמין שאתה מכיר את הסיפור על אלישע ´אחר´, שהיה אחד התנאים שנכנסו לפרדס, והתפקר לא עלינו. אך אספר לך בכל זאת.
הגמרא במסכת חגיגה (דף טו ע"א) שואלת- מה גרם לאלישע בן אבויה להתפקר, ומשיבה שכשעלה לשמיים שמע מאחורי הפרגוד כי לכולם יש תשובה ואת כולם יקבלו- חוץ מאלישע בן אבויה (לפי שכבר הכיר בקב"ה ומרד בו).
אמר לעצמו אלישע- כיוון שכבר לא מתקבלת תשובתי ולא אכנס לעולם הבא- לפחות אהנה מהעולם הזה. יצא וראה אשה פרוצה וחשק בה, שאלה אותו אותה האשה- האם אינך אלישע בן אבויה ששמך יצא לפניך שגדול בישראל אתה? אותו יום שבת היה, עקר לפניה צנון (מלאכה האסורה בשבת מן התורה) והביא לה. אמרה- אם כך, בודאי אחר הוא, ולא אלישע בן אבויה.

´אחר´ עשה חשבון פשוט- אם אין תשובה, כפי ששמע שאומרים כביכול בשמים עליו באופן אישי, לפחות נהנה מהעולם הזה. אז מה עשה? נכנע לתאוותיו הגשמיות, ומיד כשראה אשה- התאווה לעבירה. אפילו מוכן כבר היה לחלל שבת לצורך זה בגלוי.
ראה שלא התחיל לחטוא בגלוי מחילול השבת, היה זה רק אמצעי כדי לתרץ לעצמו ולעולם את מעשיו השפלים. לומר שהוא כבר ´אחר´ ואינו שומר תורה ומצוות.
הוא נפל.

ואחר כך מגיעים שלבי התירוצים. כל נסיון להחזירו למוטב ירד לטמיון.
ר´ מאיר שלמד ממנו תורה ניסה בכל כחו להשיבו. בכל הזדמנות אמר לו ´חזור בך´, ובכל פעם הייתה התשובה מוכנה בידו- ´ולא כבר אמרתי לך? כבר שמעתי מאחורי הפרגוד "שובו בנים שובבים" חוץ מאחר´.
ר´ מאיר ניסה בדרכים שונות ולא הצליח, עד כדי כך שניכר מדברי הגמרא כי אף משמים הראו לו בכל מקום שתשובתו לא תתקבל.

אך אם נראה את דברי ר´ חננאל שבצד הדף אשר היה אחד הגאונים הגדולים והחשובים (סוף תקופת הגאונים ותחילת הראשונים) נקבל תמונה קצת אחרת.
ר´ חננאל מסביר כי אכן משמים הראו לו שלא תתקבל תשובתו. אך הסיבה אינה תלויה במעשיו, אלא ברצונו.
[הוא לא רצה לשוב]! הוא לא היה חפץ לשוב בתשובה.
ליבו נמשך אחר תאוותו ונהה אחרי הנאות העולם, וכל כך הסתמאו עיניו שכלל לא רצה לשוב אל חייו המקוריים, חיי אמת וקודש.

ובאמת על סיפור זה בגמרא מביא השל"ה הקדוש (שער האותיות, עמק ברכה (כג) ד"ה וכן כתב. ובשל"ה על מסכת ראש השנה, הצעה לתשובה חמישית, ד"ה ועוד דאפי´) את דברי ה´ראשית חכמה´.
הוא אומר שודאי הוא שיש תשובה, שערי תשובה אינם ננעלים ואם כן כיצד יכל אלישע לשמוע מאחורי הפרגוד כי אין לו תשובה?
אז קודם כל מניח הוא מסמרות. חז"ל אומרים במקום אחר ´כל שאומר לך בעל הבית עשה חוץ מצא´. ומפרש כי הדברים אמורים לגבי הקב"ה. כל המצוות שמצווה אותך הקב"ה- עשה אותן, בין חוקים בין מצוות ומשפטים. מעשים קלים וקשים כאחד ואף דברים שאינם נראים בעלי הגיון. אך אם אומר לך ´צא´, שאין בידך תשובה- [אל תשמע]. אין דבר כזה עולם ללא תשובה. אפשר היה להאריך רבות בדבר אך כדאי להשאיר זאת להזדמנות אחרת.

ובכל זאת, אז למה שמע ´אחר´ שלא מקבלים את תשובתו, ומדוע אומר זאת הקב"ה?
על כך משיב שבגלל העוונות הקשים שעשה נעשה לו נסיון גדול יותר. ואין הכוונה שבאמת אינו יכול לשוב בתשובה או שתשובתו לא תתקבל, אלא שניסו אותו משמיא.
ודבר נוסף הוא שחזרתו בתשובה אינה יכולה להיות קטנה אלא מוכרחה להיות גדולה. ובאמת תשובתו לא תתקבל, אך דווקא אם תהיה תשובה קטנה. תשובה גדולה- ודאי תתקבל.
מה ההבדל בין תשובה קטנה לבין תשובה גדולה?
תשובה קטנה היא תשובה מיראה, פחד מעונש.
תשובה גדולה היא תשובה מאהבה, האדם שב מחטאו בגלל אהבת הקב"ה, הרצון לעשות רצונו, והסלידה מהחטא המלא רפש והמזהם.


בנוגע לפגם הברית- ראשית כל אין על כך עונש כרת אלא מיתה בידי שמים הפחותה ממנו. והיא אף ניתנת לכפרה שלמה. אולם אין זה גורע מהחומרה של העוון.
המקור לכך שאין תשובה על פגם הברית הוא בזהר (בראשית פרשת ויחי, ריט ע"ב).

על הזהר הזה מביא השל"ה את דבריו שהבאנו לעיל.
החטא הזה באמת חמור (עוד לפני שנדבר על ההשפעה הרוחנית של מעשינו). הטעם שנותן הזהר הוא משום שהוא כשופך דמים ממש. אך לא סתם דמים, אלא כשופך דמם של בניו שלו.
כיוון שכך אומר הזהר את הביטוי החריף שאין תשובה על מעשה כזה. להראות את גודל חומרת המעשה.
מי שלוקח כח כזה שיכול להפיח ולגדל חיים, אמור לקיים ולהעמיד את המין האנושי- ומכלה אותו לריק.. האם לא נוכל להבין ולחוש שיש כאן פגם גדול מאד?

אך מי שמצטער כולו ומתחלחל לנוכח המעשים שהוא עושה.. מרגיש בנפילתו ורוצה לשוב אך קשה לו- עליו לא אמר הזהר שאין לו תשובה. זהו פתח לתשובה מאהבה, תשובה גדולה.
וכדי לשוב ממש יש צורך בעבודה גדולה ומאומצת, שבסופו של דבר גם מביאה להרבה נחת ושלווה.

הרב קוק כותב באורות התשובה (פרק ח פסקה טו)-
"היאוש שבא בתוך הלב הוא בעצמו מורה על מרדות פנימית עדינה, הנובעת מתוך הכרה עליונה של מוסר ושל קדושה, ע"כ ראוי הוא שהיאוש בעצמו יחזק לבו של אדם, שלא יפחד וישוב מכל חטא בתשובה מלאה שלוה ואומץ רוח".

היאוש שאתה חש, כפי שאמרנו למעלה מלמד אותך על כך שאינך חפץ במעשים האלה שאתה עושה. לא בחילול השבת, ובמניעה מהתפילות וכל שאר המעשים, וגם לא בדבר שהביא אותך להשלכת כל אלה- חטא המגיע בגלל מעידה ומתגלגל ככדור שלג.
הייאוש הזה צריך לדחוף אותך, [הזן בעזרתו את הרצון שלך], כי הוא המפתח לתשובה גדולה מאהבה.
אחר כך ישנה עוד כברת דרך, והדרך עם כל הקושי שלה נעימה ונסוכה בהרבה אושר, הרבה יותר מהמצב השפל בו אתה מצוי כרגע. בור עמוק. ואומר לך הרב זצ"ל שגם אינך צריך לפחד, כיוון שתוכל לשוב בתשובה מלאה שלוה ואומץ רוח- תשובה מאהבה.

את הדרך אינך מוכרח לעשות לבדך. ראשית כל- על ידי שתפתח פתח בתשובה מאהבה אז יסייעוך מן השמים וכל הבא ליטהר פותחים לו ומסייעים בידו.
ל´אחר´ לא נתנו לשוב כיוון שלא רצה בכך.
אבל אתה יקירי- אתה יכול לשוב. כל שאתה צריך הוא פשוט לחפוץ בכך!
ואז יקרא לך הקב"ה "שובו בנים שובבים" וירפא משובותיך.
ויחד עם זאת יש לך גם את הוריך ומשפחתך, הרבנים בישיבה, החברים הטובים.

וכמובן- גם אנחנו כאן בשבילך בכל עת שתצטרך ותזדקק..

אנא ממך אחי חביבי, השתדל עם כל הקושי לשוב ולשמור על קדושת השבת, להתפלל בכל יום, לשמור על כשרות ממאכלים האוטמים את הלב, וכמובן גם על צניעותך וטהרתך.
אחרת השיבה קשה פי כמה וכמה, ואינך צריך להקשות על עצמך.


ובעניין האחרון שהזכרת, כבר כתב הרמב"ם בסוף הלכות איסורי ביאה-
"אין לך דבר בכל התורה כולה שהוא קשה לרוב העם לפרוש אלא מן העריות...".
כיוון שכך מוסיף הרמב"ם:
"לפיכך ראוי לו לאדם לכוף יצרו בדבר זה ולהרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעה נכונה כדי להנצל מהן".

וכבר אמרו חז"ל שאין נכנסים הרהורי עבירה אלא בלב הפנוי מן החכמה.
לכן כדאי וראוי לך גם לקבוע עיתים בהם תעסוק בלימוד. לימוד הלכות, לימוד אמונה, וגם תנ"ך וגמרא.

ישנו ספר מאד מומלץ בנושא- בשם ´אשיב ממצולות´. ספר של הרב יהושע שפירא, אשר לו יש מתיקות ונעם מיוחדים במינם.
כדאי לך מאד להשיג את הספר וללמוד בו. הוא יכול לעזור גם בבניית הרצון ויציאה מתוך הייאוש וגם בהתווית הדרך.

ידידי, חזק ואמץ בדרכך!
אל תאמר נואש, שוב אל ד´ כי הוא מרחמך. דבוק במצוותיו ובתורתו כי הם חיינו ואורך ימינו. באיכות החיים.

ושוב, אם אתה צריך איזו עזרה, אם צצה שאלה, או כל דבר אחר- נשמח מאד לסייע..

ניר
nirka10@gmail.com