שאלה
שלום לרב,
יש לי אח בן כ-18 שמאוד קשה להסתדר איתו. כבר כשנתיים שהוא מוציא את כל המשפחה מדעתה..
לפני כמה חודשים קרה מקרה שבעקבותיו החלטתי שבאו מים עד נפש, ושעדיף שאני לא אדבר איתו יותר.
אני יודעת שאני צריכה לעבוד הרבה על מידת הכעס שלי, וזה מה שאני מנסה לעשות (גם בשביל לא להעיר הערות או לא להתלונן בפני ההורים למשל צריך לא לכעוס...), אבל בכל פעם מחדש אני מתרגזת שוב, ומצליחה לפעמים גם "לסחוף איתי אחרים" שלא יכולים להתעלם מהכעס שלי...
כיום אני במוצהר לא מדברת איתו, מתוך ידיעה שכל דיבור שלי איתו הופך למריבה.
אני יודעת שה' שונא מחלוקת, אבל כבר לא יודעת להחליט איזה מהמצבים עדיף, משום שמבחינתי לפחות עכשיו יש לי יחסית יותר שקט נפשי משום שאני פשוט מנתקת את עצמי מכל דבר שקשור אליו.
שאלתי לרב היא- האם אני אכן עושה את הדבר הנכון? אולי עדיף לי בכלל להיות איתו ב"שלום יחסי"?!
תודה.
תשובה
בבע"ה
עת לחבק ועת לרחוק מחבק. זה לא אומר שאת לא אוהבת את אחיך אלא שטאת שונאת את המחלוקת וזה טוב מאד.
אינני יודע אם זה באמת הפתרון , ולו זמני, אבל אם את מרגישה שכך תכעסי פחות, זה בודאי טוב, ומתוך אוירה רגועה בע"ה יהיה קל יותאר לחשוב על צורת התנהגות ופתרון משפחתי יותר טוב.