מצעד הגאווה

שלום לך

קראתי את המכתב/כתב-האשמה הזה שלך ורואים שהוא מגיע ממקום אמיתי וכואב.

נראה לי שאנחנו צריכים לעשות את ההפרדה בין המישור האישי שלך,
שקשה שלא להזהות איתו
שלא להבחין בתסכול הבאמת מוצדק שמסתתר בין השורות לבין המישור הכללי, שדן אודות ההצדקה והלגטימיות של המצעד הזה.

במישור האישי הרבה יותר מחבל לי לראות את הדברים שכתבת:

אני מניח שגם את מכירה את האימרה שאומרת ש
'מספיק טיפש אחד כדי לשרוף יער שלם'.

עצוב כמה שזה נכון.

זה באמת מתסכל כל פעם מחדש איך קומץ נערים משועמם מצטייר בעיניך ובעיני יותר מידי אנשים כחלון הראווה של היהדות.

אבל האשמה שלך, כך נראה לי,לפחות במקרה הזה מבוססת על רגשות אישיים, שעטופים בהאשמה קולקטיבית, כללית, פחות צודקת ונכונה.

צריך להיות יותר ממטומטם,בכדי לקרוא את מה שכתבת ולא לחוש אי נוחות.
יש בנקודות שהעלת לגבי השכנה שלך מ'הפנים אל פנים' הרבה אמת.
זה מבאס , מעצבן, אבל מה לעשות,הכרת האמת כמו שכותב ה'מסילת ישרים' היא כבר חצי הדרך לתרופה.

נראה שבאמת היינו צריכים להתעניין בה, בכם, אחים ואחיות שלנו בלי קשר דווקא לגוש
אבל מצד שני דווקא התופעה הזו הראתה לי עד כמה החברה שלנו השכילה לייצר מנגנוני ביקורת וכיוון בריאים ובעצם, עם המכתב הזה
פרצת פחות או יותר לדלת פתוחה.

הרב מרדכי אלון אמר כבר שהתחלנו מעט מידי ומאוחר מידי.
אם היינו מתחילים את ה'פנים אל פנים' הזה, לפני שבע שנים, אם היינו מבקרים את השכנה שלך אז...נראה שבאמת הדברים לפחות בעיניים שלנו,
עיני בשר ודם היו נראים אחרת.

ועל זה אמר כבר מקים תנועת המוסר ר' ישראל סלנטר:

אני כל הזמן רואה יהודים שיוצאים לרחובה של עיר וצועקים 'צענטר, צנעטר' (עשירי למניין..).
לעומת זאת יהודים שיצאו החוצה ויצעקו על פתח ביתם לכל יהודי באשר הוא:
'אוכל מוכן, מי רוצה לאכול?'
את זה אני רואה קצת פחות...

במקום לדאוג כל הזמן לישראל...תתחילו לדאוג לר' ישראל'

כמה הזוי שזה נשמע, בגשם האחרון שניתך עלינו ביום-ירושלים, אחת ממשפחות הרובע
כתבה שלט ענק והניחה בפתח ביתה:
'אחים יקרים..אתם מוזמנים להיכנס לביתנו ולתפוס מחסה מהגשם. יש גם כיבוד...'. מסתבר שיש עתיד.

אבל שואלת כאובה...אם ניכנס לעטיפה שעטפת בה את השאלה שלך, למישור הכללי:

'למה כחברה, אנחנו לא מצדדים בדבר הלגטימיות של מצעד הגאווה?'
בעניין הזה נראה לי שאת הרבה יותר מטועה.

יודעת מה, בואי לא ניכנס כאן אפילו למושגים שאני מניח לא יגידו לך הרבה ובצדק.
כי את מבחינתך,באמת לא מבינה מה הסיפור:
כולה כמה אנשים רוצים לתת פומבי לחוסר הצדק החברתי שחונק אותם.
קדושה? טהרה? טומאה?
אין לך מושג מה אני רוצה וזה בסדר.

אבל בשביל לנסות ולמצוא בכל זאת איזו שפה משותפת בואי נדבר בשפה שלך,
בלי 'חילול' 'ו'צביון' 'קדושה' ו'טומאה'.

בואי נלך על:

'סובלנות' 'כבוד הדדי' 'חופש ביטוי' ו'כניעה לאלימות'.

ובגלל שהמצעד אמור להתקיים על הכביש, אז נשתמש גם ברשותך באחד מהסלוגנים היותר מוכרים שיש:

'בכביש אל תהיה צודק תהיה חכם...'

ועם כל הכבוד, אולי הולכים להיות שם במצעד הזה הרבה בלונים, צבע ושואו...חכמה נראה לי קצת פחות.

סובלנות?

אני באמת שואל אותך, כמה חכם זה כבר יכול להיות לעשות את הדבר הזה בירושלים?

כמה המצעד הזה הולך באמת לקדם את הערכים שנותנים בכלל תוקף לקיומו?

כי אין ספק שבעקבות המעצד מפלס הסובלנות בעיר יעלה.

כאילו מה, ישבו להם חברי מועצת הקהילה היקרים בבית הפתוח, חשבו וחשבו מה לעשות כדי ליצור קצת לגיטימציה, הבנה, סובלנות
ואז קמה לה מישהי והפריחה לחלל החדר:

'אני יודעת מה נעשה כדי לקרב אותנו אל העבר השני...נעשה את המצעד ב...'
שקט השתרר בחדר,כולם הסתכלו אליה

'נעשה אותו ב.... ' נו, תגידי כבר! דחקו בה.

'ב... ירושלים!'

'בואנה! זה רעיון!'
מצעד בירושלים, העיר הכי מזוהה בעולם בהקשרים דתיים, 'סינדרום ירושלים' וכו'
איך לא חשבנו על זה קודם?

אז קודם כל באמת שאין לי מושג איך לא הגיע עדיין תביעה מטורפת מצד ה'ירוקים' בעוון השחתת כדור הארץ ל'בית הפתוח'.
חשבת כמה צמיגים נשרפו מאז היוודע דבר המצעד?
אבל כנראה שגם שכבת האוזון לא אמורה לבוא בחשבון כשחברי הקהלייה היקרים נכנסים לזון.

'כבוד הדדי'?

נניח שהייתי יודע שבבית שלכם דוגלים בחינוך לצימחונות ושלום וכל קירות הבית מכוסים בשלטים נגד פיטום אווזים,
לא נראה לי שהיית אוהבת את הרעיון אם הייתי מארגן עם כמה חברה, מצעד ליד הבית שלך
מארגן משאיות מלאות בתחמושת, אחרות באווזים ומחלק שניצלים לכולם תוך כדי העפת פליירים:
'אדם אמיתי אוכל אוכל אמיתי עם בשר אמיתי...' ו...'אוכל בריא זה אוכל טעים'

אסור לי?

עשיתי משהו רע למישהו?

אלא מה, יש מצב שהבן שלך הקטן שלך או אחותו הגדולה, היו יכולים קצת להתבלבל מזה.
ושנים של חינוך מסור מצידך היה יורדים לטמיון, כי כמה שהטופו שלך טעים, מתברר שהמקור עם קטשופ למעלה, טעים הרבה יותר...

השכנה שלך צודקת..מגיע לה לממש את הערכים שלה אבל לא קצת תמוה ומוזר לרמוס תוך כדי כך על הדרך ערכים של מישהו אחר?

חשבת איזה יריקה בפרצוף יש בעצם קיום המצעד הזה?

לא לנו, לחרדים, או לכל מאמין בערך של קדושה באשר הוא.

להם!
לערכים שלהם!
שעליהם ובגללם התחיל בעצם כל הבלאגן הזה.

יותר מידי אנשים שרואים בחינוך ילדיהם כערך החשוב ביותר שיכול להיות, עומדים להיפגע.

הם יודעים שהמון ילדים הולכים לצאת מבולבלים מזה, להיחשף בפעם הראשונה למושגים שאין להם מושג
ועכשיו הולכים לארוז להם הכול,לעטוף טוב טוב (או בעצם לא) ולהגיש להם על מגש של כסף.
תהנו, תסתכלו, תסבלו. העודף עלינו.
הם יודעים שערכים של ציבור אחר עומדים להיפגע
ובגלל אותה תחושה של פגיעות, של כאב,בגלל שהם כבר יודעים איך זה...
הם הולכים לפגוע במישהו אחר.
למות מנחת.

'מה ששנוי עליך, העבר לחברך'
גירסת הבית הפתוח.

תשרפו צמיגים, תשנאו אותנו, נאבד על הדרך דתיים שהיו מוכנים לדיאלוג אמיתי איתנו, נהיה מוקצה מחמת מיאוס.

לא מעניין אותנו.

אנחנו?
אנחנו הולכים לעשות את זה.
לקיים את המצעד הזה.
נ ק ו ד ה.

לא, הם לא נכנעים לאלימות...

הם ה א ל י מ ו ת בעצמה

כי מזה אם לא כפייה?

ולמה בעצם שלא יעשו את מצעד הגאווה באום אל פאחם?
או בוותיקן?

תחשבי איזה יופי זה יכול להיות, איזה דו-שיח, הרמוניה.
משאית אחת לשני עמים. מישהו בטוח ימות על זה.
ואם להיות יותר מדוייקם, מישהו בטוח ימות.


הייתה לפני כמה שנים נערה בחברון שקיבלה 3 שנות מאסר בגלל שהיא ציירה את דמותו של מוחמד בצורת חזיר (לא, היא לא שאלה את החזיר אם הוא מסכים)

ציירה, זה הכול.
אומנות, חופש ביטוי?

אולי זה רק אני, אבל לא כל כך נראה לי שמישהו מ'הבית הפתוח' הלך לבקר אותה.
בטח הייתה אז איזה עצרת לשימור יערות הגשם של האמזונס או וועידה של הגירנפיס.

על הפרונט של ביטאון הסטודנטים 'פי האתון' הירשלמי,הייתה מרוחה הכותרת:

'חייבים לצעוד!'

טעות.

אנחנו חייבים לחיות ביחד!
ולכן כותרות כאלה רק מולידות את המשוגע הבא שינסה בכוח לבצע עוד דקירה במצעד כי הוא פשוט ח י י ב לעצור את זה.

נראה לי שאת מה שהם רצו להשיג הם כבר הצליחו בגדול גם ככה.
באמת שאני לא מכיר בית ספר לניהול ושיווק יותר טוב מ'הבית הפתוח'.
לא חשבתי שכל כך מעט אנשים יוכלו לעשות כל כך הרבה רעש.

ואם נחזור בחזרה לדבר האישי שלך...

כמו שהחברה שלנו הכירה, הפנימה את הטעות שעשינו בהקשר של גוש-קטיף.
ככה באותה נימה נראה לי שהפעם, במקרה הזה, לא אנחנו צריכים להכות על חטא, אלא דווקא הם.

ויודעת עוד משהו... באותה נימה של התנצלות שאפפה אותנו קודם לכן
יש דווקא משהו נחמד בזה שהפעם לשם שינוי, אנחנו נמצאים בצד הנכון.
התחושה דווקא...יושבת עלינו יופי.

אולי נעשה גם איזה מצעד,נסגור את אבן גבירול בת"א ואלנבי

מצד שני אנחנו יכולים להפסיד ככה עוד נשמה של יהודי, שהיה יכול בזמן הזה להניח תפילין, לקבל קצת אור אחר של הדת.
יפה ואמיתי יותר.

פשוט בפעם הבאה שהשכנה שלך תבוא לקראתנו,הפעם אנחנו באמת רוצים להיות שם.
לתת לה את התחושה שאנחנו לא רוצים כלום, רק לשאול מה שלומה ולדבר על מה שאנחנו באמת חייבים כאן.

זה לא כיף לצעוד לבד...

רק טוב, בשורות טובות ונקווה שיעבור...בשלום, בכלל, מה שבא

אבינועם
avinoam811@gmail.com