שאלה
בלימוד שלי לקראת המתכונת בקרבה בישות ומשפחה נתקלתי בדבר הבא: "חכמים דרשו כך: בשעה שנצטוו ישראל על איסורי עריות בכו וקיבלו מצווה זו בתערומת ובבכיה "למשפחותיו: (על עסקי משפחותיו) מכיוון שעריות נפשו של אדם מחמדתן וקשה לרוב העם לפרוש מן העריות"
שאלתי היא: אי קיום יחסים בין בני משפחה הוא דבר שבנו בנו - זה דבר שמגעיל את רובנו - אז למה כתוב שקבלו מצווה זו בבכיה?
תודה על הזמן,
שירה
תשובה
שלום שירה!
קודם כל, נראה לי ראוי ויפה שאת לומדת את הדברים לא רק כחומר למבחן, אלא מעבר לזה.
אני אענה מה שנראה לי לעניות דעתי:
כוונת חז"ל היא שאדם נמשך אחרי יצר העריות. והאמת היא כמו שאת כותבת - כל אדם נגעל ונדחה ממילא מרוב האיסורים שכרוכים בכך, ולא צריך אזהרה, וודאי שלא בכיה על כך, אולם בסופו של דבר כל אדם פוגש את היצר הזה ואת האיסורים שקשה לו להתרחק מהם במקום אחר, כי "אין אפוטרופוס לעריות". יש מי שיצרו מסית אותו 'רק' לעבור על איסורים 'קלים' - להרבות שיחה עם אשת איש, כי "היא בחורה נחמדה", לדוגמא. יש מי שיצרה מסית אותה לא לכסות מקומות שצריכים כיסוי כי הרי "אחרת אני נראית כמו נזירה ומי יסתכל עלי, ומי שזה גורם לו להרהורים - בעיה שלו", יש מי שקשה לו לשמור על הרחקה מאשתו בשעת נידתה, ויש, כידוע, גם את אלה שקשים עליהם איסורים שנראים לנו יותר רחוקים, כמו משכב זכר, ועריות ממשפחתו ממש, לא עלינו..
מה שחז"ל דרשו, זה שכוונת הפסוק היא לבכיה על עניינים אלה של אישות ויצר העריות, שהם אכן איסורים קשים ביותר שכל אדם צריך לשמור על עצמו ולהתרחק מהם מאוד, כי "נפשו של אדם מחמדתן".
אם ההבנה שלך הייתה שכוונת "על עסקי משפחות" היא ממש על העריות מהמשפחה, אני חושב שלא כך הכוונה, אלא "עסקי משפחות" הוא שם כללי ליצר העריות שנועד להקמת משפחה וליישוב העולם.
מקוה שעזרתי והובנתי, ובהצלחה!
אליהו.