שאלה
בס"ד לק"י
שבוע טוב!
אני לומדת כרגע מסילת ישרים ולעיתים אני נתקלת במשפטים/ פסוקים שבאים להרחיב או לתת חיזוק לנושא הנלמד, אך לצערי הרב אינני מבינה אותם, בעיקר משום שבד"כ הם רק כותרת לסיפור שלם.
אשמח אם תוכלו בבקשה לתת לי את הפרוש לציטוטים הבאים ממסילת ישרים:
• פרק י"א, בפרטי מידת הנקיות:
o נבלות הפה
1. "בעון נבלות פה צרות רבות וגזרות קשות מתחדשות, ובחורי שונאיהם של ישראל מתים"- מדוע מות בחורי שונאנו זה דבר רע עבורנו?
2. ובאותו מקום:"הכל יודעים כלה למה נכנסת לחופה, אלא כל המנבל פיו ואומרו- אפילו גזר דין של 70 שנה הופכים לו לרעה"-לא מובן ,איך קשור לניבול הפה?
o אמת
1. "...ולפי שאשתו של רבי פלוני שינתה בדבריה...גרתה בהם מלאך המוות..."-מהו הסיפור שמאחורי הציטוט.?
o חילול השם
1. "וכבר שנינו(באבות):אחד שוגג ואחד מזיד בחילול ה'"-מתי שוגג ומתי מזיד?
2. "היכי דמי חילול השם?אמר רב...ובלא תפילין"- מה פרוש הארמית?
o קנאה ותאווה
1. "כי כולם כאחד סורי הגפן נוכריה"-מה הכוונה?
2. "ועוד נדבר מזה...אשר מפני הקושי הגדול שיש בהשגתה הושמה בדברי רבי פנחס מן האחרונות"- מהם דברי ר' פנחס על מידת הענווה?
3. (איוב):"ופתה תמית קנאה"- מיהו ה"פתה"?
o "אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות"- מהי ה"רבנות"?מאיזה שורש נגזרה המילה?
תודה רבה על המענה הקודם ועל הסבלנות
(התשובות הקודמות תרמו לי מאוד בהבנה ובהעמקה,שוב תודה!)
שבוע טוב!
יעל
תשובה
שלום יעל,
ישר כח על הלימוד במסילת ישרים, הלואי שנזכה כולנו להתקדם בדרך למעלה.
[ניבול הפה-] 1. "שונאיהם של ישראל" הוא ביטוי בו משתמשים חז"ל כאשר הם רוצים להגיד דברים רעים על ישראל כדי לשמור על לשון נקיה כלפי ישראל, כך שהכוונה האמיתית היא לבחורי ישראל (זוהי 'לשון סגינהור' - סגינהור הוא ביטוי בארמית שתרגומו המילולי 'הרבה אור' ושמשמעותו אדם עיוור).
2. אחרי החתונה בעל ואישה מקיימים יחסי אישות, כולם יודעים זאת, אך מי שמזכיר זאת לגבי חתן וכלה ספציפיים מנבל פיו.
[אמת-] מדובר בסיפור מהתלמוד הבבלי (סנהדרין צ"ז) שבא להדגיש את ערך אמירת האמת ללא פשרות. בקיצור: היה מקום בו כולם היו דוברי אמת ולא שלט בהם המוות, אדם מסויים שהשתקע שם אמר פעם שקר (אם מסיבות של צניעות), ומתו בניו. עייני שם.
[חילול השם-] 1. כתוב במשנה (אבות ד,ד): "רבי יוחנן בן ברוקא אומר כל המחלל שם שמים בסתר נפרעין ממנו בגלוי אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם".
ובפירוש הרמב"ם שם: "אתה יודע מן הכתוב כי השוגג יש עליו חטא, ולפיכך יצטרך כפרה בקרבן, וה' יאמר בו: (ויקרא יט כב) 'ונסלח לו מחטאתו אשר חטא', אבל אין הוא כמו המזיד בלא ספק, כי יתעלה צדקו מלהשוות המזיד והשוגג בדבר מן הדברים. ואמנם כוונתו כאן, שחלול השם, בין שהיה במזיד או בשוגג - בגלוי נפרעין ממנו עליו, אם היה מזיד - אשמת מזיד, ואם היה שוגג - אשמת שוגג, אבל שני העונשים בגלוי".
2. הגמרא שם מבקשת דוגמאות לחילול השם ושנים מגדולי האמוראים נותנים דוגמאות - רב אומר שכאשר הוא קונה בשר ולא משלם מיד, ורבי יוחנן אומר כאשר הוא הולך ארבע אמות בלי תפילין ודברי תורה. הרמח"ל מדגים בכך שחילול השם הוא תלוי בדרגתו של האדם - אף שמעשים אלו כלפי אנשים רגילים הם בסדר, עבור רב ורבי יוחנן הם חילול השם בגלל דרגתם הגבוהה.
[קנאה ותאווה-] 1. משמעות הביטוי הוא שכל מה שנובע מהקנאה והכבוד הוא עבירה ורע לאדם. מקור הביטוי בירמיהו (ב, כ"א).
2. הרמח"ל סידר את מסילת ישרים ע"פ דברי התנא רבי פנחס בן יאיר (ראי הקדמתו למסילה). הענוה נמנתה בדברי רבי פנחס בסדר התקדמות האדם אחרי הרבה מידות קשות להשגה ומכאן שמעלתה גדולה.
3. זהו פסוק באיוב (ה,ב) עייני שם בפרשנים. למשל מצודת ציון מפרש מלשון פיתוי, והרלב"ג כותב: "הוא האיש הרב התאוה אשר יפותה לבו לכל ההצלחות המדומות וישאר תמיד עם הקנאה והמכאוב ההוא וצרף הפותה לאויל כי מדרך הפותה שיהיה אויל כאמרו נחלו פתאים אולת והסבה בזה כי לחוזק תשוקתו בענינים ישתדל במהירות להשיגם ויהיה זה סבה שלא יתנהג בזה בסבות הראויות".
[רבנות-] משנה במסכת אבות (א, י), עייני שם בפרשנים. הרמב"ם מפרש לשון שררה: "בבקשת השררה יבואו עליו נסיונות בעולם ורעות, כי יקנאו בו ויאיבוהו, ויפסיד דתו וכו'".
כמו שראית, חיפוש במקורות עצמם (עם פירושים במקרה הצורך) יכול לעזור. כך תוכלי ללמוד עוד וגם לפתור בעיות בעצמך.
בהצלחה,
דני, צוות ישיבת הר עציון