מנסה להרגיש משהו באמונה ולא מצליחה

בעז"ה.
שלום לך, שביעיסטית יקרה ומתמידה!
משמח לשמוע שאת "חולה על האתר שלנו", בין השאר, בשביל זה אנחנו פה.

אז דבר ראשון כל הכבוד לך על החיפוש, הפכת במשך שנתיים את בית המדרש- ולא כדי לעשות פסח. פשוט כדי לחפש תשובות, וזה כבר ראוי להערכה! לא כל אחת/ד היה עושה כך.
את מתקשה להאמין בריבונו של עולם, אך מצד שני אני שומעת את הכמיהה הגדולה שלך לכך.
עצם העובדה שזה מטריד אותך, כבר מראה שיש לך משהו מאמין בתוכך, אבל כמו שאת אומרת- את צריכה משהו אחר ממה שניסית עד היום, כדי לחזק ולחוש בתוכך את האמונה.

בחיים- כמו בחיים, הזמן לא עוצר, אנו הולכים וגדלים. וזה הכי מובן לנו שצריך לקנות בגדים גדולים יותר (בתקווה שהמידה מתישהו תיעצר), לעלות כיתה, לרענן קולקציה ועוד.. אבל כשזה מגיע לאמונה? נשארים עם התיאוריות של הגננת מרים, זאת מהגן חובה.
את לא נשמעת לי כמו אחת שלא חושבת ומבררת, אבל אני רק רוצה לתת לך הרגשה נוחה, החיפוש הזה שלך נצרך והגיוני! את צריכה להתחבר לריבוש"ע ממקום גדול יותר,
את נדרשת לעלות כיתה.
אז בלי לחץ, שביעיסטית, שמיניסטית, פנטסיונרית, זה לא משנה.
טוב שהבירור הזה נעשה, וכנראה שזה הזמן עבורך.
טוב שאת מחפשת,טוב שאת שואלת וטוב שפנית אלינו.

התרשמתי מדברייך- ותתקני אותי אם אני טועה, שמה שחסר לך זה לא הוכחות שכליות, לא ההגיון מדבר מתוכך, כי אם הרגש!
החיבור שלך, הפרטי לדברים.
איפה כל מה שלמדת וקראת (באותם ספרים מהבית מדרש) מתחבר אלייך- החל בתפילה שלך ועד שאר המצוות והמעשים היומיומיים הרגילים.
כדי לחוש את אותה הרגשה נחשפת של ´קרבת אלוקים´ שכולנו כמהים אליה- ("ואני קרבת אלוקים לי טוב.." תהילים, עג´ ) וכדי להרגיש משמעותיים (כפרט) בעולמו, צריך לנסות ולפעול מכמה חזיתות, אין נוסחה ברורה וחד משמעית, אני אתן רעיונות ואת תמצאי את הדרך שלך בתוכן:

ראשית הייתי מנסה לחשוב באילו מצבים בחיים כן הרגשתי קרבת אלוקים, אני מתכוונת לאותה התחושה של השראה רוחנית/ התעלות. יש זמנים כאלה שממש מרגישים זאת.. מן לטיפה אלוקית, אלו אותם רגעים בהם אנו כמהים שהטוב שלנו יהיה נחלת כולם! אנחנו רוצים לחבק, לתת מעצמנו, להיטיב, לאהוב.
ההתרוממות הזו אינה סתם, זו נגיעה בנשמתנו. נשמתנו שתמיד טהורה.
זה גילוי האלוקים שבך.
אותו חלק אלוקה ממעל, המצוי בנו, ומשמיע את קולו העדין, מחבר אותנו ומזכיר לנו שיש מקור לכל הטוב הזה, מקור כל הטובות- ריבונו של עולם.
אותו החלק הטהור הנשמתי המצוי בנו, הוא מן תבנית אלוקית קטנה המצויה בתוכנו, מתוך אותן התחושות של התרוממות וטוב, ואני אומרת את המשפט הבא בזהירות- ניתן לשער במעט של המעט מהו ריבונו של עולם.

ברגע שמתחברים לחוויה הזו, מייקרים אותה, לא עוברים על ידה, חווים את הטוב הזה עד הסוף, ניתן לתת לו יותר מקום. צריך להתאמן ביכולת להקשיב לקול העדין של הנשמה.
אני מקווה שדברי לא נשמעים כסינית מתקדמת. אבל אני מאמינה שאת מבינה ולו במעט, את כוונתי.

שנית: מציאת ייחודך- כל אחד ואחד חייב לומר, בשבילי נברא העולם. עולם הזה, כולו, על כל ההרים, הימים, הנהרות ועוד.. כולו נברא בשבילך! כך נאמר במסכת סהנדרין (ד´, ה´).בכל בוקר שאת פותחת את ענייך, ריבונו של עולם אומר לך- אני מאמין. מאמין שתהיי לי לשליחה, שתופיעי את כבודי. שתמלאי אתת שליחותך. הרב סולובייצ´יק אומר, שאדם לא יכול לדעת את שליחות וייעודו מתוך חשיבה בלבד, אלא מתוך עשייה. עשייה מראה איפה נטיות ליבך מצויות ונותנת ביטחון וסיפוק. אולי תחשבי על עשייה שעושה לך או לאחרים טוב, זה יכול להיות כל דבר שאת טובה בו- החל בשירה וריקוד, ועד שחנש"ים עם חברות. או באמת כל דבר שמרחיב את נפשך. תחפשי את נקודות החוזק שלך ותתני להם מקום בחייך. כל זה נותן כוח להאמין בחיים ובמי שנותן לנו אותם, וכוח לראות בהם מתנה.

דבר שלישי ומרכזי, שבטח יישמע לך אבסורדי לאור שאלתך: תתפללי על זה! כמובן שאני מתכוונת לנוסח התפילה הקבוע, שמסדר אותנו ושומר עלינו, אבל בנוסף פשוט תדברי איתו, תספרי לו שאת רוצה לחוש אותו בחייך, יש פסוק בתהילים, אותו אומרים בתפילה ב"אשרי":
"קָרוב ה´ לְכָל קורְאָיו. לְכל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת" (תהילים פרק קמ"ה פסוק י"ח). אם תבקשי אותו באמת, את תזכי לחוש אותו ולגלות אותו בתוכך, ובכל מקום. אנחנו כל כך רוצים קשר עם ריבונו של עולם, כשמדובר בחבר מובן לנו שיש צורך בשיתוף, זמן, השקעה רצון.. על אחת כמה וכמה עם מי שמחייה אותנו ונותן לנו את כל כוחותינו. צריך להשקיע. לרצות בכך באמת. ולפנות לכך זמן. כן, את יכולה לקרוא לזה "התבודדות", ממש לדבר איתו, במילותייך שלך (החל מ:היה לי יום מבאס היום, ועד- אני רוצה להרגיש אותך יותר בתוכי) זו דרך מרכזית ביצירת הקשר היומיומי והחוויתי, אותו את מחפשת.

את שואלת: איך אני יודעת שמה שאני מרגישה בתפילה זה אמיתי?
ברגע שתעשי את כל מה שדברנו עד כה, אני מאמינה ששאלתך תפחת.
ותאמיני בעצמך שאת לא ´סתם´ מרגישה דברים, את עשויה מנשמה, לא פחות מגוף.

ועוד עניין חשוב: תנסי לחיות את החיים מבפנים.
בטח עכשיו את אומרת "וואלה, אני עושה את זה כבר 17 שנים, לא מכירה שום דרך אחרת", אז אני אסביר: אפשר לחיות ליד החיים- כאילו מה שקורה לנו זה סתם רצף ארועים ומקרים.
ואפשר לחיות בתוכם: הקב"ה פועל בעולם שלנו, הוא מדבר איתנו ושולח לנו כל הזמן סימנים. אישיים וכלליים. כל דבר שקורה בחייך, זהו דיבור אלוקי. מסר בדאר אויר- ישירות אלייך, הנכבדת.
´הכל משמיים´ זה גם סיסמא נחמדה אבל יותר מזה זו אמת גדולה, יש להכול משמעות עבורך כפרט (ועבור העולם ככלל).

בנוסף את יכולה ללמוד ספרי מידות ומוסר (ופחות ספרים שפונים לשכל): אלו ספרים שמפגישים אותנו עם הערכים האלוקיים, ממקום שמתחבר ישירות לנפש, ומשליך ישירות לחיים. ייתכן וזה יעשה לך הרבה טוב. הייתי ממליצה על "מסילת ישרים" כמובן(יש מבוארת של הרב אבינר).
אם תהיי מעוניינת לשמוע על עוד ספרים תפני ואומר לך בעז"ה
אני מצרפת קישור למאמר טוב:
http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=254002tbh

ובעיקר מאחלת הרבה טוב!
שתזכי לחוש קרבת אלוקים מאירה ובהירה.
פה להמשך התייעצות
צופיה
tsofia641@gmial.com