שאלה
בסיעתא דשמיא
ושוב פעם זה מגיע, הנפילה..
קשה יותר משחשבתי שתהיה , כל פעם מפילה וזורקת אותך למטה במדרגות יותר ויותר. מחזירה אותי אחורה אל התקופה המגעילה שהייתי שקועה רק בתוך עצמי, שהביטחון כבר ברצפה.. כי אני הרי לא יצליח לצאת מזה בחיים! למה שיהיה לי כוחות בכלל?!
למה שאני יאמין בגועל שנקרא אני.. אני הרי הוכחתי לעצמי כבר כמה פעמים- שהינה נפלת ונפלת למה שתצליחי לקום שוב פעם? למה שהקב"ה יעזור לך שוב? למה?
למה שמשהו בכלל ירצה להיות קרוב אליך.. את הרי טמאה.. את במו ידיך טימאת את עצמך. אז למה שאנשים ירצו להיות לידך? אז את מרחיקה את עצמך מכולם. והם לא מבינים כבר מה קרה לי מהילדה השמחה ושקופצת להכל הפכתי, להיות הילדה הצבועה שמשחקת אותה מדי פעם- וגם זה רק שיש לה כח! לילדה סגורה שלא מסכימה עם כלום.. שבאה הביתה וישר נכנסת למיטה.. ובוכה על הילדה שהייתה פעם.. לאיפה היא נעלמה? אולי עדיף להישאר תמימה? ולא לדעת כלום מהחיים?
עובר תקופה ארוכה שבה הצלחת להשכיח הכל..(כמעט הכל..) לבנתיים אין עליה ולא ירידה לפעמים אולי אני חושבת שזה יותר טוב חיים של דרך ישרה אולי מדי פעם רק אבנים אבל למה צריך מדרגות..? בשביל להתגלגל בהם שוב? כדי שמשהו שם בקומה למעלה יטרוק לי בפנים שוב פעם ת'דלת שאני יקבל מכה עוד יותר חזקה..?
אני באמת שואלת את הקב"ה באמת למה? למה כל הסיוט הזה מגיע לי? מתי אני יתעורר ויגיד ויראה שהכל היה חלום בלהות?
ואז מגיעה שוב פעם הנפילה.. קשה יותר משחשבתי- אח"כ מתחרבשת עם עצמי כל היום למה? למה עשיתי את זה לעצמי שוב פעם? מה היה לי באותו הרגע? מה חשבתי לעצמי? מה היה לי חסר שהייתי צריכה למלא את זה שם?
ואז הוא מגיע קטן וערמומי יותר ממה שמשהו חשב אי פעם -הייאוש.. כל פעם הוא גדול יותר ומשפיע יותר.. ואם פעם חשבת שכל היום היית במיטה אז לא- הפעם את יותר, אם פעם חשבת שבכית הרבה- אז לא הפעם יותר.. את מרגישה שדחפו אותך בכל הכח הדפו.. רשמו לך שלט לא רוצים אותך פה.. מקומך למטה.
וגם אם את מנסה לסדר בראש מחשבות- היצר אומרת לך" אין לך סיכוי להצליח תתייאשי עכשיו. באמת למה לך להתאמץ שוב פעם?" ואת מנסה להגיד לו: "לא זה לא נכון אני ימשיך בכל הכח.."
אז בואו תסבירו לי למה תמיד הוא זה שמנצח אותי ?למה??!
למה אני לא יכולה להרים את השרביט? ולהוציא לו לשון כמו שהוא עושה לי שוב פעם ושוב פעם.. ולה
תשובה
יישר כח
בע"ה שנזכה כולנו להתקדש ולהטהר
חברים מקשיבים