מי אמר שיש עולם הבא?

שלום לך.
אפשר לפתוח בשאלה אישית?
מה את עונה לעצמך על השאלה ´מי אני´?
הגובה שלי, צבע העיניים או השיער, המראה הכללי של הגוף?
הבגדים היפים שקניתי, הכסף שיש לי?
איפה אני גרה, כמה קיבלתי במתמטיקה, ואם נכנסתי להדרכה?
או המידות שלי, השאיפות שלי בחיים, הרגשות שמלוים אותי במשך היום, הדמיונות שלי, והמחשבות שעושות לי טוב?

עם יד על הדופק, כל אדם ממוצע מבין שמה שנותן לו משמעות לחיים, אלו דוקא הדברים ששייכים לתחום ה´רוחני´. אלו שאי אפשר לראות או לשמוע אותם, וגם לא לטעום או למשש בידיים. זה משהו ´ערטילאי´ שכזה, לא מוגדר, ´אורירי´, אבל דוקא הוא הדבר הכי חשוב.
כי לא באמת משנה איך אני נראית, אם אני מאושרת.
ומי שרע לו בנשמה, כל הכסף והיופי לא יושיעו אותו.
אם יש לי עין טובה על האנשים מסביבי, ואני שמחה בחלקי, ומשתדלת לא לכעוס, אז מובטחים לי חיים מלאי סיפוק, לא משנה מה יקרה.
אם אני תמיד שואפת קדימה, ורוצה להשתפר, ומנסה לדמיין איך זה להיות אמא אוהבת ומסורה, זה מתכון הרבה יותר בטוח לאיכות חיים, מאשר בית גדול יפה או עבודה מכניסה.

כשאת חושבת על אנשים את מכירה, על פי מה את מעריכה אותם?
לפי אילו נתונים את בוחרת חברה טובה?

אז לא יכול להיות שאנחנו בסך הכל גוף עם בטריה, נכון?
כנראה שהגוף הוא רק עטיפה לאיזה ´משהו´ אחר, שהוא בעצם העיקר.

זה מקובל עלייך, שאם מנסים להפריד את החבילה, כל מה שנשאר זה רק הגוף?
העולם הבא הוא הדבר הכי טבעי בעולם. אם הגוף הוא רק קצה הקרחון, אבל ´אני האמיתי´ זו הנפש הרוחנית, אז לא מתקבל על הדעת שהגוף נשאר (לפחות בחלקו), אבל הנפש ´מתאפסת´.

ואם היית שואלת את השאלה הזו לפני 2400 שנה, הייתה לך תשובה הרבה יותר טובה.
בתקופות שברחובות הסתובבו נביאים, שפתאום באמצע החיים זכו לחויה על טבעית, לא נשאר הרבה מקום לספיקות. גם מי שעבר לידם באותו רגע, לא נשאר אדיש.
היום לצערנו אין נבואה, אבל יש נשמה, ויש אישיות, ומי שקצת מחובר לעצמו לא צריך הוכחות בשביל להבין, שה´רוחניות´ זו המציאות האמיתית.

בהצלחה,
ותודה על השאלה הנחושה, שלא מוותרת.
אבישי batelam@gmail.com