מי אמר שהדרך שלנו (החרדלניקים) נכונה?

שלום וברכה
שאלה זאת כוללת פרטים רבים אך אנסה לציין ראשי פרקים בענין.
כפי שאמרת בתחילת דבריך, הכי חשוב זה להיות חרדים לדבר ה´ ולא להתבונן כדבר ראשון על ההשתייכות הקהילתית, למרות שגם לדבר זה יש חשיבות.
לא כל דבר הולך עם "אמת מוחלטת" ולא תמיד הכלל מצביע על הפרט וכן להיפך.
הכלל שצריך להנחות אדם פרטי, זה לפי המקום שבו הוא חושב שיוכל להתקדם בעבודת ה´, ולמצות את עצמו, ישנם כאלו ששינויים מזרם לזרם, יבנו אותם ויחזקו אותם וישנם כאלו שזה יגרום לתהליך הפוך.
בענין לימוד תורה "כל היום", זה מצב אידיאלי הבנוי ליחידי סגולה ואינה דרך לרבים כמו שנאמר כבר בתלמוד, רבים עשו כר´ שמעון בר יוחאי (כל כולו בתורה) ולא עלתה בידם, ורבים עשו כר´ ישמעאל (עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי) ועלתה בידם.
גם בציבור החרדי (אם אלך לפי ההגדרות שציינת), אמנם לימוד התורה הוא עיקר גדול בשנים הראשונות, אך עם השנים אנשים רבים פונים לתחומי עיסוק שונים (חלק בתחום העיסוק התורני כגון סופרי סת"ם, שוחטים משגיחים, רבנים ומשגיחים וחלק בתחומים רבים ומגוונים), ואמנם כך צריך להיות וכבר אמר לי פעם רב גדול וחשוב "הכולל לא מיועד לאברכים מעל גיל 30" ובודאי כוונתו היתה אל הכלל ולא ליחידי סגולה.
גם רבים יותר ויותר בציבור הלאומי מאמצים דרך חיים דומה מאד, כאשר בשנים הראשונות עוסקים בתורה, בתלמודי תורה המבוססים לעיתים אך ורק על תורה אח"כ בישיבות גבוהות, או בהסדר ומכינות וכד´ ואח"כ פונים לתחומים תורניים או אחרים, כך שההגדרה של "תורה ועבודה" כבר מזמן אינה מאפיינת את הזרם הלאומי באופן מובהק.
בנושא ההליכה לצבא, דבר זה לבד מהראיה שמעמידה את לימוד התורה כעיסוק יחידי ליחידי סגולה, ודבר זה גם משותף לציבור החרד"לי אשר גם בו תלמידי הישיבה פטורים כל זמן שתורתם אומנותם, ישנם הבדלי השקפה בסיסיים אשר עיקרם בהתייחסות למדינה ולצבא כביטוי לשאלת השותפות הלגטימית בתנועה הציונית החילונית. נוסף לזה גם החשש שהצבא הוא מקום "מסוכן" מבחינה רוחנית תערובת בנים ובנות, כשרות שבת וכו' (אגב בתחום זה יש גם ביקורת גוברת מצד החוגים הלאומיים כאשר שילוב חיילות בכל חיילות השדה הפך לפרה קדושה, פקודות בעייתיות הלכתית בנושא השבת, ועדיין לפנינו שאלת ההתנתקות).
גם בתחום זה ישנם לעניות דעתי תהליכים שונים של שותפות הולכת וגוברת, הנח"ל החרדי, למרות שלא הפך לנחלתם של המונים היווה פתרון לחלק מהבעיות שצויינו לעיל.
ובאופן כללי כשם שבזרם הלאומי ישנם חלקים ההולכים ודומים לחרדים, גם בצד השני ישנם תהליכים לכיוון ההפוך (מוסדות המלמדים יותר לימודי חול, הכשרות מקצועיות, ארגוני חסד ואחרים הפעילים בציבור הרחב ועוד).
בנושא הפסיקה ההלכתית, אינני רואה כל הבדל עקרוני, וניתן בהחלט למצוא רבנים לאומיים המחמירים יותר מהחרדים ולהיפך, כולם נשענים על אותם ספרי הלכה ואותם ספרי פסק, וגם הקשר וההתייעצות עם פוסקים חשובים נעשה לעיתים בלי קשר ישיר לקו ההשקפתי.
שאלת הגרביים, אותה ציינת תלויה רבות במנהג המקום (על פי דעת המשנה ברורה) ומימלא גם במוסדות ובבתים לאומיים רבים מקפידים על כך.
אינני ממליץ על ספרים בנושא, הספרים שאני מכיר הם בדרך כלל מגמתיים מאד וגורמים למחלוקות ורב בהם הנזק על התועלת.
כדאי תמיד לא להיכנס להכללות, להימנע מויכוחים חסרי תועלת, ולחפש את המשותף והמאחד בעם ה´.
בברכה