שאלה
לכבוד הרב שרלו שלום וברכה,
יצא לי להסביר למישהו, מה הכוונה שהקב"ה "נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש לו בעליונים".
הסברתי לו שזה אומר, שהקב"ה ברא את העולם כדי שיוכל לחוות את עצמו לא רק דרך הגילוי של עצמו,
אלא גם דרך ההסתר של עצמו. מי שהסברתי לו הזדעזע מההסבר שלי, שכך אני מאניש את הקב"ה ומייחס לו חולשות שכאלה.
ובכן, איך "נפלתי" להסבר כזה? כי עצם העובדה שהקב"ה רוצה שאנחנו נגלה את האור בתוך החושך, זה הרי בגלל שאנחנו שליחים שלו,
ואם כן אנו עושים את זה גם למעננו, אבל גם למענו, כי הוא זה שרוצה להתגלות גם במקומות בהם הוא מוסתר, ואנו מנסים לזכות להשתתף במלאכה הגדולה הזו.
וכאן אני מדגיש שאני תמיד משתדל לעשות את ההפרדה:
יש את עצמותו של הקב"ה, שבה אין לנו שום השגה, ויש את אופני ההתגלות שלו בעולם, של הלבושים שלו, שבהם אנחנו יכולים לדון.
יש לבושים שמתבטאים בי"ג מידות רחמים, יש לבושים שמתבטאים באופני התגלות כמו שמופיעים חזק מאוד במגילת אסתר.
כמו כן אנו אומרים על הקב"ה שהוא מצטער על דברים שמתרחשים בעולם.
אנו אומרים ש"בשעה שברא הקב"ה את העולם נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש לו בעליונים".
אנו אומרים שאין השם שלם ואין הכיסא שלם, עד שיימחה זכר עמלק מן העולם.
אנו אומרים ש"מטבע הטוב – להיטיב", ולכן הוא ברא את העולם, כדי שיהיה לו למי להיטיב.
ובקיצור – נראה שהתורה מאפשרת לנו לעשות "פסיכולוגיצזיה" של הקב"ה, כל זמן שנדע שאנו עוסקים בגילויים, ולא בעצמותו ממש,
כל זמן שנעשה את זה בחיל ורעדה ונדע שאנו עוסקים כאן במלך מלכי המלכים הקב"ה, מחיה כל העולמות.
ומה שאני רוצה לשאול את הרב: האם ההסבר שהסברתי לו, שהקב"ה ברא את העולם כדי שיוכל לחוות את עצמו לא רק דרך הגילוי של עצמו,
אלא גם דרך ההסתר של עצמו, האם ההסבר הזה יש בו פגם? ואם כן אז איפה הגבול? האם מדובר ברגש דק שמתפתח דרך עבודת ה' לאורך שנים, שיוצר בפנים את הידיעה הפנימית מהו הגבול, או שיש הדרכה והבחנה חדות וברורות שגם אנשים כמוני יוכלו להבין אותן וללכת בדרכן?
תודה מראש.
תשובה
שלום וברכה
אני רחוק מאוד מקו המחשבה הזה.
אני לא מבין את היומרה האנושית לברר את הסיבות שריבונו של עולם ברא את העולם. מה שאנו יודעים על הקב"ה הוא רק מה שהקב"ה גילה לנו על "עצמו" בתורה. בתורה לא כתוב מפני מה החליט הקב"ה לברוא את העולם, והניסיונות שלנו לדבר על בריאה "כדי שיוכל לחוות את עצמו לא רק דרך הגילוי של עצמו", נראים לי משונים מאוד.
וזה עוד לפני שאנו מייחסים לקב"ה מעין חולשות. עצם הניסיון לבאר את הקב"ה במטבעות שאנו מדברים בהן על עצמנו – נראה לי משונה. אני לא יודע מה הקב"ה "רוצה". אני יודע מה הוא ציווה עלינו, ומה אנחנו צריכים לעשות בעולם, ואילו על הסיבות שהדברים שאנו עושים חשובים בעיני הקב"ה – איני יודע דבר, והן פליאה בעיניי.
לפי אמונתי, מוטב אפוא לא לדבר על צרכיו של הקב"ה, או תאוותיו, או רצונותיו.
רק על מה שהוא חשף בפנינו.
איני אומר שהדבר אסור. עשו כך ראשונים רבים. גם בספר הזהר. אלא שאני לא מבין את היומרה הזו ואת הניסיון הזה, ולא זו בלבד אלא שאיני מבין מה טעם יש בניסוח נוסחאות
האם מותר לך ללכת בדרך זו ? אתה בוודאי לא חייב ללכת בדרך אמונה של מישהו אחר אלא רק בשל עצמך. אם דיבורים אלה מרוממים את תודעת הקב"ה בקרבך, והם אכן תוצאה של חוש דק של אמונה – אדרבא, המשך כך. אולם אם הדברים מקטינים את העניין האלוקי, או שהם גיבוב נוסחאות על הקב"ה שאין בהן ממש גם בתודעתך – עזוב דרך זו וכלך לך אל דרך אחרת, המתחילה את התורה מהאות "ב" ולא מתיימרת לענות על ה"א".
כל טוב