שאלה
בס"ד
שלום רב!
רציתי לשאול, לעניות דעתי, חכמים בעבר היו מפרשים את התורה ע"פ דעתם (כל אחד פירש אחרת לדעתו), והיתה להם גם רוח הקודש.
השאלה שלי היא, איך זה יכול להיות גם דעתם וגם רוח הקודש?! האם כל אחד פירש אחרת את הנבואה שבאה אליו? (האם זו בכלל הכוונה? נבואה?)
ואיך יש בניהם כ"כ הרבה מחלוקות אם יש אמת אחת, והם קיבלו רוח הקודש?!
2. האם זו כפירה להגיד שחכמים הם גברים וכך יש המון פסיקות או דברים האמורים שהם קצת.. חסרות התחשבות לנשים, או.. יותר גבריות? (כמו פסילת נשים לעדות? וגם בכלליות ידוע שנשים בעבר היו הרבה יותר 'נמוכות' מהגברים - לא היו יוצאות מהבית וכו'.. מנקות לבד.. ועוד..) (סליחה על השאלה)
תודה רבה רבה!
תשובה
שלום
1- בודאי שהיתה להם רוח הקדש, אמנם זו לא דרגת נבואה שבה הכל ברור כשמש, אבל זו דרגה שמכוונת את האדם לאמת, אמנם חלק מהמלאכה עשו חכמים בכח עצמם, אך ההכוונה היתה אלוקית.
2-זה קרוב לכפירה, מפני שפסילת נשים לעדות לדעת חכמים היא מן התורה ואין זו דעתם האישית, וכן כל היחס שלהם לנשים נכון שהיה מושפע מסגנון התקופה, אך בודאי שלא השפיע על פסיקתם ההילכתית, שנעשתה כאמור בהכוונה אלוקית.
ברכה והצלחה,
איתן זן בר גרעין תורני כפר הרואה.