מושגים כלליים...

שלום וברכה

א. חרם דרבינו גרשום נולד מתוך הצורך להגן על פרטיותו של אדם. בשל כך, מוטל חרם על מי שחודר ל"מאגרי המידע" של אדם, כולל מכתבים. אכן, זה היה אסור גם קודם לכן, אולם לא היה אפשר לנסח את זה בהגדרה של איסור פורמאלי, ולא זו בלבד אלא שהסנקציה לא הייתה קיימת. החרם גם הגדיר את האיסור, וגם את הסנקציה – חרם.
ב. ראש השנה (א בתשרי) הוא ראש השנה לנטיעות; ט"ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות. על כן, בפועל, דיני אילנות נקבעים לפי ט"ו בשבט, והוא היום הקובע לכל הדינים הקשורים באילן.
ג. רשימת ההלכות למשה מסיני מופיעה בהקדמת הרמב"ם למשנה, ואני מצטט חלק ממנה: "ואלו הם חצי לוג שמן לתודה, ורביעית שמן לנזיר, ואחד עשר יום שבין נדה לנדה הלכה למשה מסיני. גוד ולבוד, ודופן עקומה הלכה למשה מסיני. שעורין, חציצין, ומחיצין הלכה למשה מסיני. תפלין על הקלף, ומזוזה על דוכססטוס, וספרי תורה על הגויל הלכה למשה מסיני, שין של תפלין, וקשר של תפלין, ורצועות שחורות, ותפלין מרובעות, ומעברתא דתפלין הלכה למשה מסיני. נכרכות בשערן, ונתפרות בגידן הלכה למשה מסיני, כותבין ספר תורה בדיו ומסורגל הלכה למשה מסיני, פחותה מבת שלש שנים אין ביאתה ביאה הלכה למשה מסיני, העושה שדהו שני מיני חטים, אם עשאן גורן אחד נותן פיאה אחת, שתי גרנות נותן שתי פיאות הלכה למשה מסיני, זרעוני גנה שאינן נאכלין מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה הלכה למשה מסיני. עשר נטיעות מפוזרות לתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן הלכה למשה מסיני. עיגול של דבילה שנטמא מקצתו תורמין מן הטהור שיש בו על הטמא שיש בו הלכה למשה מסיני. הערלה בכל מקום הלכה למשה מסיני, החזן רואה מהיכן התינוקות קורין הלכה למשה מסיני, האשה החוגרת בסינר, בין מלפניה בין מלאחריה הלכה למשה מסיני, ביין התירו לערב קשה ברך הלכה למשה מסיני, עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית הלכה למשה מסיני...
ד. כיסוי ראש אינו סותר את קידוש החיים ורוממות החיים. יש מערכת קשרים מתמדת בין החיים ובין הצניעות והקדושה (בדיוק היום מקיימות כמה ישיבות יום עיון על נושא הקדושה בתנ"ך בישיבת עתניאל), והשאלה היא היכן מותחים את הקו. בעבר הקו נמתח במקום שגם נערות היו הולכות עם כיסוי ראש, וזה כמעט ולא קיים היום עוד.
ה. מבזה התורה ולומדיה הנחשב כאפיקורוס אינו מערכת הגנה על אנשים שהם לומדי תורה אך מושחתים או נוהגים שלא כשורה. מותר לבקר אותם, ומותר להתמודד עם העוול הגדול שהם גרמו. מה שאסור לעשות הוא לבזות את עצם קיומה של התורה, או את החשיבות העקרונית של לומדי התורה, אולם להילחם בעוול, גם של אנשים גדולים, זו מצווה גדולה מהתורה, והקב"ה לימד אותנו שאין הוא נושא פנים לאיש. אדגיש שוב שצריך להיזהר מאוד שלא לגרום עוול תוך כדי מאבק בעוול, ונכון לדון אדם לכף זכות ובעיקר אם הוא תלמיד חכם קודם שמנהלים מאבק.

כל טוב