מורים ואנשים מעליי.

שלום יקרה,

אני רוצה להתחיל בכך, שהתרגשתי לקרוא שיש לך דמות שאת כל כך מעריצה ומרגישה שאת רוצה לאמץ את דרכיה. זה ריגש אותי, כי לרוב אנחנו לא מוצאים כזו דמות למרות שלפעמים כן היינו רוצים שתהיה כזו דמות שנוכל "להעריץ" או לכל הפחות מאוד להעריך.

אבל, וזה אולי אבל חשוב, הדברים שלך גרמו לי להרהר בכמה דברים שאני רוצה לשתף אותך בהם:

תחושת האפסות
אני חושבת שהנקודה הכי בוערת וקריטית היא אולי העניין של תחושת האפסות. כולנו נבראנו בצלם. גם המורים הכי טובים נבראו בצלם. וככזה, אין סיבה שתרגישי שהיא מעליך. ובטח ובטח שאת לא אפסית לידה. תנסי לקחת את התחושה הזו שאת רוצה להדמות לה מבחינת התכונות ולהעצים את עצמך ולא לבטל את עצמך. כלומר, במקום ללכת ולחשוב בצורה שלילית כמה את לא לעומתה (לא טובה, לא שווה, לא צדיקה) תתמקדי בלחשוב איך אני הופכת ליותר טובה. זו כבר חשיבה אחרת לגמרי. זו חשיבה שמגיעה ממקום חיובי ומעצים ולא ממקום שלילי שרק ילך ויחליש אותך.

הערצה
לפעמים כשאנחנו כל כך מעריכים ומעריצים מישהו, אנחנו לעיתים יכולים לאבד את שיקול הדעת שלנו. וזה דבר שחשוב לשים לב אליו. לדוג´, כשיש לי חברה שאני מאוד מאוד אוהבת, לפעמים יכול להיות שהיא תבקש ממני לעשות דברים שאני אולי לא הכי מעוניינת לעשות, כי הם לא מתאימים לי לאופי, או כי אני לא מאמינה בהם, אבל אני אעשה אותם בכל זאת, רק כי היא ביקשה ואני מאוד מאוד אוהבת אותה. לפעמים, אנחנו אפילו לא שמים לב, ורק בדיעבד ולאחר שכבר עשינו אנחנו פתאום מגלים, שרגע, בכלל לא התכוונו להגיע לשם. ובכלל מיוזמתינו בחיים לא היינו עושים את אותו המעשה. או לכל הפחות, היינו עושים אותו בדרך אחרת, שהיא יותר מתאימה לנו, ובמקום זה עשינו את זה כמו שהיא רצתה ולפי הדרך שהיא הנהיגה.
ככה גם עם המורה הזו, ובכלל עם אנשים גדולים שאנחנו מעריצים ומעריכים. צריך תמיד לדעת ולשמור על ה"אני" שלנו. לא להסתמך במאת האחוזים על אותה מורה או אותו איש גדול, אלא להיות כל הזמן מודעים למה שאנחנו עושים. ומותר לשאול שאלות ולחלוק, ואין זה מוריד מגדלות האדם שנמצא מולינו.

יקירה, אני בטוחה שאת ראויה ואין סיבה שתחשבי את עצמך לפחות וגם אין סיבה שתילחצי כשאת רואה אותה.
הרבה הצלחה
סיון
sivanlax@gmail.com