מוות, עצוב או משמח? מה החשיבות של עולם הזה

תשובה
שלום וברכה לשואל היקר!
נגעת בשאלות כבדות משקל שנוגעות בנושאים עמוקים
ויסודיים, לגבי יחסינו לחיים ומוות, לעולם הזה והעולם הבא, שכר ועונש, שהם נושאים רחבים מאוד אנסה לענות עד איפה שידי מגעת, וכמובן בסייעתא דשמיא.
]הרגשה אנושית – טבעית]
קודם כל, במובן הפשוט, הכי בסיסי, הכי אנושי, שיש לבן אדם כאב וזה טבעי ואנושי כי אותו נפטר עד עכשיו היה איתו, חי איתו, ועכשיו הוא איננו, הוא חסר לו, המוות הוא החוסר שאיתו הוא מתמודד, הוא איבד אבידה גדולה ולא כמו שהוא איבד אבידה רגילה איזה חפץ או כסף, זה אבידה של אישיות, של אדם, של עולם שלם של ערכים, של רגשות, של ידע, של מידות, וכו'.
נכון שטוב לנשמה והיא במנוחה נכונה תחת כנפי השכינה, אבל כרגע, לנו- במצב שלנו בעולם הזה זה כואב לנו, חסר לנו ועל כן אנחנו רואים את זה לא כדבר חיובי,
[לא לדלג שלבים]
נכון שהכול לטובה,אבל אי אפשר לדלג שלבים, דבר ראשון כואב לנו וצריך להרגיש את זה ולהתחבר לכאב ורק אח"כ באה הנחמה, כמו שהתורה מוציאה את האדם לאט, לאט מהאבל שלו ימי בכי ומספד, שבעה, שלושים, שנה, התורה התחשבה במצב שהאדם נמצא בו, הצרה שבאה לאדם היא לא טובה כרגע, רק לעתיד לבוא נראה איך המקרה הזה מצטרף לכל התהליך ורק אז נבין שהוא היה טוב, אנו מאמינים שהמקרה היה טוב אבל כרגע הוא לא נראה לנו טוב, בעיניים שלנו, ועוד יותר יוקשה לנו להבין, אם המקרה הזה הוא חריג מדרכו של עולם, כי זה עוד יותר נראה רחוק וקשה להבנה בעיניים שלנו, ורק לעתיד לבוא נברך רק הטוב והמטיב ולא נברך דיין האמת כי רק בעתיד אנו נראה איך כל מה שהיה עד עכשיו, היה לטובה.
[היחס שלנו אל החיים והמוות ]
עד עכשיו דברנו על "למה מתאבלים ועצובים על המת", עכשיו ניגע ב"מה יחסינו אנו לחיים, לעולם הזה ולמוות".
ובכן העולם הזה במצבו הקיים שאחרי חטא אדם הראשון הוא, כפרוזדור בפני העולם הבא, מקום זמני, אבל האם בגלל זה הוא נהפך ללא חשוב? לא ולא, מה שהתכוונת שלא חשוב, זה השקיעה אחרי החומריות, לחיות בלי תכלית בלי מטרה בלי הכוונה, לבזבז את הזמן לריק, לא להתבונן במעשינו אם הם טובים או לא ללכת כעיוור באפילה (על זה אפשר לראות במסילת ישרים).
אבל העולם הזה, ה' ברא אותו ונתן לנו אותו ככלי לעבוד אותו יתברך, הוא כהכנה לעולם הבא ודווקא ההכנה היא זאת שחשובה, ככל שההכנה היא יותר ויותר מושקעת, כך השכר, מה שיצא מזה בסוף, יהיה יותר טוב. כמו כל דבר שאתה מתכונן אליו ככל שההכנה תהיה טובה גם התוצאה תהיה טובה, ( כמו למשל להתכונן למבחן, להתכונן לטיול וכו' ) כמו שאמרו חז"ל "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת ומי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת?",
היחס של התורה אל העולם הזה היא לא כמו הנצרות, שפסלה את הגשמיות, וקדשה רק את הרוחניות, (כמו למשל שהנזירים לא התחתנו כי בשבילם זה תועבה להתחתן) ומצד שני לא כמו תרבות יוון ששמה לעצמה את החומריות במרכז, התורה שלנו היא מחברת בין שמים וארץ,התורה שלנו היא תורת חיים, היא מקדשת את החומר ע"י הרוח, היא מראה שהעוה"ז הוא לא דבר פסול אלא הוא משמש אותנו לחיבור בין העולם החומרי לעולם הרוחני, ה' רוצה שנפעל , נתקן נעשה ניצור, כדי שהמטרה היא בסופו של דבר להכניס את הרוחניות בעולם הגשמי שלנו, וע"י זה נתקן עולם במלכות שדי, גם לדוגמה, המרגלים לא רצו לעזוב את המדבר כי הם חששו שאם יגיעו לארץ הם ירדו מהרוחניות שלהם ויתחילו לעסוק בדברים גשמיים, ולכן הם לא רצו להגיע לארץ אבל באמת המטרה שלהם הייתה צריכה להיות, להכניס את כל אוצר הרוח שהם קיבלו במדבר, אל חיי הגשמיות פה בארץ, בחיי העולם הזה, (כך מובא במפרשים ובאם הבנים שמחה).
ולכן אנו לא רוצים את המיתה משתי סיבות לפי מה שאמרנו עד כה:
א. [המטרה היא לחיות]. התורה אומרת לנו ["ובחרת בחיים"] כלומר לאהוב את החיים ולחבר את חיי העולם הבא, את הרוחניות, לעולם הזה, לגשמיות, ממש פה בעולם הזה, וזה נקרא תיקון עולם במלכות שדי.
ב. גם אם לא נגיע בדורנו למצב הזה של תיקון עולם, מלבד זה שאליו אנחנו צריכים לשאוף, העולם הזה הוא המקום היחיד שנותן לנו את [ההכנה לעולם הבא] וההכנה הזאת היא ע"י התורה והמצוות, המעשים הטובים שאנו עושים, תיקון המידות ויישוב העולם, וזה מה שהקב"ה דורש מאיתנו בעולם הזה, והלוואי שנספיק לתקן את מה שאנחנו צריכים בחיינו, ולא לקלקל.
[גן עדן וגהינום]
לגבי השאלה השלישית, אני אישית לא הייתי שם (: , אבל בכל זאת ניגע בזה קצת, נושא זה הוא מאד עמוק, יש בו מושגים שהם לא כפשוטם, בנושא הזה רב הנסתר על הנגלה, ולכן אצטט לך מן הידוע לנו בחז"ל, וגם באגדתות הללו צריכים להעמיק בהם (כמו שמביא הרמב"ם בהקדמה לפרק חלק).
ראיתי בספר הגיוני עוזיאל חלק א' פרק ו' (כדאי מאוד לעיין בכל הפרק) שמביא כמה גמרות, הגמרא בראש השנה אומרת, שצדיקים גמורים נחתמים לעולם הבא לאלתר, רשעים נדונים לגהנום, וכו' פושעי ישראל בגופן ופושעי אומות העולם נידונים ל12 חודש בגהינום... אבל המינים ומסורות (המוסרים למלכות) יורדין לגהינום ונידונים בה לדורי דורות... גהינום כלה והן אינם כלים. ויש עוד דעה בגמרא, של ריש לקיש, שפושעי ישראל אין אור הגהינום שולט בהם, ובתלמוד ירושלמי כתוב, שהקב"ה דן רשעים בגהינום י"ב חודש, ובגמרא בשבת, לאחר י"ב חודש... ונשמתו עולה ושוב אינה יורדת (הבאתי את המשפטים שקשורים אלינו).
מכל המקורות של חז"ל שהבאנו רואים שאכן זה מקום של זיכוך ותיקון ואח"כ יש את השכר בעולם הבא הנצחי חוץ מהמינים והמוסרים שנדונים לדורי דורות.
[ולסיום וסיכום- ]
התורה מחנכת אותנו לבחור בחיים, להתעסק בהם ולא במוות, לאהוב אותם לרומם אותם ולתקן אותם, ורק על ידי כך לדבוק בה', "וחי בהם" ולא שימות בהם, "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם [חיים] כולכם היום".
בברכה חן
chencorcos@gmail.com