מה עושים שאני תמיד מעדיפה לבחור בדרך הקלה?

שלום לשואלת שבחרה לעשות צעד בוגר ולא קל, כמו לשתף בקושי, שלהבחין בו כקושי, זה מצריך חכמה ובגרות בפני עצמם!

ראשית, אני מתנצלת על העיכוב בתשובה. היה לי חשוב לתת לך תשובה ממצה ולקח לי זמן לכתוב אותה..

אני מרגישה בשאלתך שאלות שונות להן את מחפשת מענה.
א. מודעות לאפשרות הבחירה.
ב. קושי בבחירה בין הדבר הנכון הנראה מסובך וקשה, לדבר הנוח והקל שנראה לא נכון.
ג. רצון לבחור בדבר הנכון, שמתוך מפגש עם המציאות והצורך לבצע, הופך לייאוש.

במיוחד בגילך, נפגשים ממקום קריטי יותר במקום של בחירה. גם בגיל צעיר יותר יש בחירה, אך ככל שגדלים לבחירות שלנו יש השלכות גדולות יותר על עצמנו ועל עתיד הקרובים לנו. בתיכון כבר מודעים למקום של בחירה בצורה משמעותית יותר: בחירת מגמה, יחידות לימוד במקצועות שונים, הדרכה, העשרה אישית בעוד תחומים (נגינה, ספורט וכו'), כל אחד ועניינו. בשנה זו את נפגשת יותר עם הבחירה של שרות לאומי. עם השנים לומדים להבין שהבחירה נעשית תמיד מתוך האפשרויות הקיימות ומתוך הרצון. הבחירה מוגבלת לפי המידה והיחס בין היכולת של האדם לבין הרצון שלו. ככל שאדם יותר רוצה, תימצא בו יותר יכולת, ולהיפך אם יש מניעות ועיכובים – יש לחזק את כוח הרצון. זה נשמע שזה תלוי יותר ביכולת, אבל באון מפתיע, הרב קוק מחזק ואומר לנו שלא, זה יותר תלוי ברצון.

הראי"ה קוק זצוק"ל אמר זאת במשפט: "הידיעה הברורה מחוללת את הרצון גבורת הרצון מחוללת את היכולת" (מוסר הקודש נ"ה). כלומר, ככל שמחזקים את הרצון, מגבירים אותו, את האמונה בכוחו, נוצרת גם היכולת לממש את אותו רצון במציאות. למשל: את מאד רוצה להצליח במקצוע מסוים וחסר לך הרבה חומר, עוד מעט בגרות, את לא יודעת מאיפה להתחיל. את יושבת עם עצמך ושואלת: למה אני רוצה להצליח? מה אני מרוויחה מזה? כמה אני אצטרך להשקיע בשביל זה? מהם המשאבים שיש לי כדי להצליח – חכמה, עזרה ממורות, חברות, שיעורים פרטיים (מההורים), מאמץ אישי להתיישב וללמוד. ככל שיותר תרצי, תהיי מוכנה לחפש את ההזדמנויות שיאפשרו לך להצליח.

דווקא בתור אנשים מאמינים, הרצון הוא הכוח שאנו הכי נאחזים בו, והוא מתבטא בתפילה שתפקידה לרומם את הרצון. כי אם היינו מאמינים שאין לנו מה לעשות מול המציאות לא היינו מתפללים שהיא תשתנה. ומנגד אנו מאמינים שהתפילה לא "חוסמת את הרצון האלוקי, את הבחירה שלו" ולכן גם מפתחים יכולת לקבל באהבה את רצון ד', דרך התבוננות פנימית, לימוד ושיחה ישירה ופשוטה איתו יתברך.

לפי הרמב"ם בשמונה חלקים, יש לנו כמה כוחות לפיהם אנו מתנהלים: רצון, דמיון, חשיבה, רגש, עשייה.
יוצא מזה שהרצון הוא שורש הכול. (יש שתי רמות של רצון. לפני הידיעה ולאחריה. ובכ"ז הרצון הפנימי קודם לכל). ולכן כאשר יש עניין לראות מציאות מסוימת, חייבת להקדים לה הכנה של בירור הרצון. או במילים אחרות, כדי שנוכל לעשות משהו במציאות, נשאל את עצמנו קודם מה אנו רוצים, למה, ועד כמה אנו מוכנים להשקיע בשביל זה.

ולמה אני כ"כ מאריכה על הרצון? הרי אמרת שכבר יש לך החלטה, רק את בוחרת לעשות משהו אחר. נכון?
אגב, שמת לב להבדל בין החלטה לבחירה? אמרת את שתי המילים.
החלטה היא חשיבה שנכון לי לעשות משהו מסוים, בחירה היא העשייה בפועל.
והשאלה היא למה יש חוסר התאמה בין ההחלטה לבחירה, או בין החשיבה למעשה?

מה את אומרת?

אם נחבר את הפסקאות עד כה, אפשר לראות איך המנגנון הפנימי שלנו עובד. ונקבל שתי תשובות לשאלת הפער:

1. הרצון מוליד את החשיבה. אדם יכול לחשוב משהו מסוים, אפילו כזה הנוגד את ההיגיון, רק כי הוא רוצה לעשות משהו אחר, הנוגד את החשיבה ההגיונית. תוכלי לראות אנשים שלא מסכימים עם דברים מסוימים, אך הם מבצעים אותם ועוד מצדיקים את המעשים באידיאולוגיות שונות ומשונות. העיקר לעשות מה שהם רוצים, גם אם זה סותר את החשיבה ההגיונית. זה מדהים עד כמה לרצון יש כוח לשנות חשיבה!!!

2.החשיבה מולידה רגש. גם השיטות הפסיכולוגיות הקיימות כיום מכירות בעובדה זו. זהו מבנה של תהליך המתרחש תמיד:

יש מציאות מסוימת, האדם נותן לה פירוש (חשיבה), הפירוש מעלה בו רגש ו... מכאן הקישור הבא – הרגש גורר תגובה (מעשה). המודל נקרא: אפר"ת – אירוע פרשנות רגש תגובה.
כלומר, המתווך הנוסף, שבו יכולה להיות חסימה בין הרצון לבין הפעולה המעשית, הוא הרגש.
כאשר דבר לא מתיישב לנו על הלב, גם אם הוא נכון, קשה לעשות אותו. כמה פעמים בחיים החלטנו לעשות דיאטה, התיישבנו על חבילת ביסלי / חפיסת שוקולד ואמרנו: "ממחר!" ??
ללב יש גם כן בחירות משלו, החלטות משלו וכללים לנכון ולא נכון המתאימים לו.
לדוגמא: אם החלטתי להפסיק לכעוס, וחברה באה ואמרה לי משפט שקומם אותי, הלב לא ייתן לי מנוחה. הכעס יצא מאיזה מקום ובאיזו צורה. כי האדם הוא לא אבן שאין לה הופכין. הכוונה חפץ בלי אישיות, רגש ורצון. כמו אבן שלא משנה איך מניחים או הופכים אותה. זו עבודת מידות יומיומית לדבר אל הלב ולהרגיע אותו, לדבר אל החשיבה וללמד אותה לפרש נכון את המציאות האמיתית, לטובתנו האמיתית. ולא כאן המקום להאריך בדרכים לרכוש את המיומנויות הללו, כשתרצי ותתענייני, תחפשי, יש שיטות רבות. אחת המומלצות בעיני היא שיטת ימימה.

[מסקנות עד כאן: יש בנו חמישה כוחות המניעים אותנו בחיים: רצון, דמיון, חשיבה, רגש ומעשה. כל כוח מוליד את הבא אחריו. הפערים בין ההחלטות לבחירות שלנו נובעים מחסימות, חוסר התאמות, בין הכוחות.]

אני מרגישה משאלתך, רצון לקבל כוח ואמונה ביכולתך להצליח לבחור בדבר הנכון לך. זו משאלה אדירה. זה רצון טוב שכדאי לחזק אותו בדרכים שלך.
מתוך חמש הכוחות אפשר לחזק את המציאות ולהביא את המציאות הרצויה:

1.[רצון] – כפי שאמרנו ע"י תפילה. הרב קוק אומר שההבנה היא שהנשמה תמיד מתפללת. הנשמה רוצה להידבק בד' ובעולם הזה היא מחפש את הדרכים להגיע אליו. לכן, כשמתפללים, ממללים את רצון הנשמה, שהוא הרצון הפנימי והעמוק ביותר שלנו, יתר הרצונות נובעים ממנו. הדיבור מתוך אמונה שיש מי ששומע הוא התפילה, שכוחה עדיין נסתר ממנו והוא גדול לאין שיעור. (רבי נחמן)

2.[דמיון] – היום אופנתי מאד לעבוד על הדמיון. וטוב שכך, יש לו כוח גדול מאד. ככל שמשקיעים בירידה לפרטים עד כדי מראות, קולות, ריחות וצבעים של המציאות שאנו רוצים לראות בעצמנו או בסביבתנו, המציאות תתקרב יותר מהר לדמיון. הרב דרוקמן שליט"א, אומר על חלק התפילה: "כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון", כמו שהאדם רואה את שובו של ד', כך ד' ישוב לציון. עין של מעלה פקוחה מול עין של מטה. בעיני רוחך דמייני את הבחירה שלך כמו שהיית רוצה. בלי לתת למציאות ולקושי שלך ליישם אותה כרגע, להפריע לדמיון. ואני מזכירה לך שגם הרצל אמר: "אם תרצו אין זו אגדה".

3.[חשיבה] – כמאמר המשורר (אודי דוידי): "תחשוב טוב יהיה טוב תאמין בעצמך...אלוקים אוהב אותך".
חשיבה חיובית הכרחית לחיים מאושרים של הגשמה מתוך עשייה. חשיבה חיובית פירושה חשיבה המשרתת אותנו לטובתנו העליונה, ולא כזו הפועלת נגדנו. דיבור פנימי רך, ישר, קשוב ואמפאתי לעצמנו ולצרכים שלנו יוביל לפרשנויות התואמות יותר את המציאות ולשלום פנימי וחיצוני רב יותר.
כל פעם שעוברת לך מחשבה בראש, שאומרת לך לוותר על הבחירה הנכונה, ללכת על נוח והקל (במקרה והוא לא נכון), תתפסי אותה לשיחה, אל תתני לה להשפיע עלייך ככה בקלות. תתמודדי מולה. תחזקי את עצמך, תזכרי בדברים שהצלחת בהם ותשאבי מהם כוחות. מה גרם לך
להאמין בעצמך אז?

4.[רגש] – באופן אבסורדי, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם רגש מסוים שחוסם היא הקבלה שלו. אבל אי אפשר לעבוד על הלב, קבלה אמיתית בלבד תרחיב אותו ותאפשר שמחה וזרימה, כל זיוף אחר ישאיר את החסימה מתוך ההתנגדות למצב. לכן כאשר מציאות שרוצים שתקרה לא קורית, צריך לבדוק מה הרגש שמרגישים מול המציאות הזו, להבין שהוא לא אנחנו. למשל: חרדה , אני מרגישה חרדה זה לא אומר שאני החרדה עצמה. להבין שזה זמני וחולף, כי באמת הנשמה מלאה בביטחון וכרגע זה המצב שאני צריכה לתקן בעצמי. אחר כל זאת קל יותר לקבל שזו המציאות כרגע.
•כלומר: לזהות את הרגש (מזולזלת, דחויה, ריקנות, חרדה...)
•להפריד אותו ממני – מנשמתי שהיא נקייה מכל הרגשות השליליים הללו. היא מלאה באהבה שאני צריכה לגלות פה בעולם לעמי ולסביבתי.
•לקבל שכרגע זה המצב שלי, שאני יכולה לבחור במה שבחרתי. לכבד את היכולת שלי, למרות שאני רוצה להיות במקום גבוה יותר. למרבה הפלא, דווקא כשלא מתנגדים לחולשה, כשלא נבהלים מהמצב הנוכחי, אפשר להתקדם מהר יותר. כמו ילד שקשה לו עם חברים, וההורים לא נבהלים, דווקא מתוך אמונה שיש לילדם את הכלים להיות חבר טוב, והוא ימצא את דרכו לגלות אותם. והם לרשותו. האמונה של ההורים, יותר מהכול, עם השלווה והביטחון, גורמים לילד להאמין בעצמו גם כן.
בעצם זו המטרה, שנהיה ההורים של עצמנו. את בגיל שאת כבר מסוגלת לתמוך בעצמך יותר ממקודם, גם רגשית. זה לא תחליף להורים, זה חיזק חשוב מאד, שילך וישתכלל בעז"ה.

5.[מעשה] – ידוע המשפט: "אפילו מסע בן אלף מיילים מתחיל בצעד אחד קטן" (פתגם סיני). בכל מסע ארוך, הדרך אינה ידועה מההתחלה לכל אורכה. אנו עם הנצח לא מפחדים מדרך ארוכה. יש לנו תמיכה כל הדרך.

בכל זאת אני מביאה לך כמה טיפים שצברתי איתי בדרך מאנשים טובים:
•[חפשי כל פעם את הצעד הקטן הבא שיקדם אותך לקראת מטרתך ועשי אותו באומץ]. כלומר, בחרי משימות קטנות ועשי את כל המאמצים כדי לעמוד בהם. אחרי שתראי שכבר הצלחת לעמוד היטב במשימה הקטנה והיא כבר חלק ממך – תוכלי להוסיף נדבך נוסף למשימה.
•את היעד שאת רוצה להגיע אליו, תכתבי ותשימי במקום נגיש לך וברגע שאת מרגישה ירידת כוחות, מוטיבציה או אמון, תסתכלי עליו ותיזכרי איפה את, לאן את רוצה להגיע ולמה.
•תעשי רשימה של כוחות שלך, זה מחזק לראות מה הכלים העומדים לרשותך לביצוע יעדים. לפעמים זה מביך בהתחלה, אבל תזכרי שאת חייבת את זה לעצמך. צומחים ממה שיש. לא ממה שאין. אם את רוצה להתקדם, תכירי את עצמך, את היכולות, הכוחות והעניינים המיוחדים לך. תוכלי להיעזר בקרובים לך.
•אפשר גם לכתוב כל מיני משפטים שמחזקים את האמונה שלך בעצמך ובקב"ה שתומך בך תמיד. יש באינטרנט אתרים שונים (בא במייל, אשירה, לב הדברים), מפתגמי חסידים, ספרי רבי נחמן, הרב קוק מכל צדיקינו באשר הם, ומכל חכם לב שדבריו מתיישבים על לבך.
•כדי להתנהל בקביעות כך, כדאי להכין כל תחילת שבוע רשימת מטלות ולחלק לימים לפי הנכון עבורך. להשתדל שיהיו דורשות בהתאמה לזמן וליכולת. לא פחות ומעט יותר.
•לתת לעצמך חיזוקים ו"עונשים" אם תצליחי או לא תצליחי לעמוד במשימה שלקחת על עצמך. זה מביא סיפוק ומשמעות לעשייה שלך ומדרבן להתמקד.
• [אל תוותרי לעצמך – כדי לא לוותר על עצמך!!!]


לסיכום: תמצאי כל דרך שמרימה אותך ומחזקת אותך לקראת מטרותייך ורצונך. ותזכרי שיש לך שותף מלא למסע. שתפי אותו בכל צעד, הוא כאן בשבילך להקשיב, לעזור, לתמוך, לייעץ והוא מאמין בך. כל יום מחדש, שתגיעי לטוב שבך בדרך שלך. "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך". תודה שאתה משיב לי את נשמתי בחמלה רבה מתוך אמונתך בי. כן, ה-מלך הקב"ה.
אסיים בשיחה שהתנהלה בין חברות שלי שבת אחת. דיברנו על זה שהרבה אנשים מגיעים לגיל הזקנה ומרגישים שהם החמיצו את חייהם כי לא עשו את כל מה שהם רצו. יש כאלה שלא היה להם האומץ, יש שלא רצו להסתכן, יש שלא היו להם הכלים. כל אחד וסיבותיו הוא. ואז חברה אחת אמרה: וגם איך לראות את החיים במבט לאחור, זו בחירה.
מברכת אותך ב"הצלחה במסע חייך. שתראי את ליווי ד' וברכתו ושיאיר לך את דרכו, דרך המלך, ממנו ואליו.

שירה מחברים מקשיבים. 20shira@gmail.com