שאלה
שלום לכבוד הרב
אני בחור בגיל סביבות ה 40 .
אני מרגיש די חזק באמונה ומבין שדברים בעולם לא קורים סתם אלא עקב סיבה כלשהי.אני גם יודע שזה מכוון לטובה כלומר גם עם זה שלילי וכואב זה מכוון לטובה.
הקושי שלי הוא הרגישות הרבה שיש לי.
אני אדם רגיש ורבנים אף אמרו לי אשריך שאתה רגיש לזולת ולא אדיש.
בכל אופן כאשר שומעים על מקרה נניח תאונה בה נהרגת אשה מסויימת והמשפחה נשארת לבד.אז כואב לי הדבר מצד אחד ומצד שני אני יודע ומאמין שהדברים מכוונים לתכליתו של אותו אדם.
כלומר יש לי רגשות מעורבים.
השאלה היא :
הקבה רוצה שנעבוד אותו בשמחה ואני עושה דברים בשמחה עד שאני שומע מקרים כאלו.
ואז אני פשוט חושב עליהם , וקצת מתקשה לשכוח מהם כי אני מרגיש את הכאב של הזולת. ואז אני מרגיש שעצם זה שאני מצטער יתר על המידה או מרגיש דכדוך מזה אז אני פוגם בעצמי ובעבודת השם שלי.
בזמן שאני נקי ממחשבות כאלה של צער,כאב ועצבות אני מרגיש שאני מתקדם בעבודת השם , עולה בקדושה ומתחזק. אבל ברגע שבתוכי יש מחשבות שליליות אז זה משפיע מאוד.
אני בטוח שהקבה לא רוצה שזה יהיה כך.אבל בכל זאת הוא ברא את הרגישות ואת ההתיחסות לזולת.
אני אומר עד מתי הצער והכאב?
מהיא התרופה לזה?
האם הקבה הופך את הכאב לשמחה אבל שמחה אמיתית?
על מה להשען כדי לא להרגיש רגש שלילי זה?
הייתי אומר שזה אף מפחיד שהפתרון הוא כל כך קשה
זוהי המציאות שאנו חיים בה.
הכיצד נקבל דברים באהבה באופן כזה שהם ישפיעו עלינו כמה שפחות?
אולי ישנם דברים מסויימים שאני יכול לומר לעצמי במצב כזה?
האם יש לך עצה מעשית וטובה עבורי?
אשמח מאוד
כל טוב ובשורות טובות.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום
החפץ חיים מספר על מוזג יהודי שהפריץ שלו ראה אותו כקמע ולכן העלים עין כשלא שילם את שכירותו בזמן
כאשר הפריץ נסע מאחוזתו מילא את מקומו שונא ישראל, שדרש תשלום מיידי,היהודי לא הצליח לגייס את הכסף ועבור כל רובל זהב ספג מכת שוט אחת סה"כ 50 מלקות
כשבא הפריץ התלונן לפניו וקיבל על כל מכה פיצוי 10 רובל זהב, בבכי פנה לאישתו "אני מצטער שלא הייתי חייב יותר "
והנמשל בעולם הבא שנקבל כל כך הרבה שכר על כל דמעה , נבין את משמעות הסבל.
כמו כן ממליץ לך לנתב את הצער לפעילות התנדבות עבור אותם משפחות (אתה יכול ללכת ולנחם ,להכיר ולעזור) וזוהי הנחמה הכי גדולה
ברכה והצלחה