שאלה
שלום לכם,
אני בת 18, בת בכורה, ויש לי בעיה שאני סוחבת אותה כבר כמה שנים...
ההורים שלי רבים כל הזמן.
וכשאני אומרת כל הזמן אני באמת מתכוונת לזה.
על כל דבר אפשרי הם רבים.
וזה יוצר אווירה כל כך לא נעימה בבית.
אנחנו הילדים לא מערבים בכלל ושותקים, אבל לי זה כבר נמאס.
בנוסף לכך, אבא שלי הוא בן אדם עצבני מאוד, וחסר סבלנות.
כמעט אי אפשר לנהל איתו שיחה בלי לגמור בעצבים...
הוא כבר הספיק להסתסכסך עם השכנים שלנו, וזה מצב מאוד לא נעים...
אני ממש לא יודעת מה לעשות...כבר ממש קשה לחיות בבית שלנו...בשולחן שבת לא שרים ולא אומרים דבר תורה, כי אבא עצבני ומשרה אווירה מתוחה מאוד...כי כל דבר מעצבן אותו...ואמא שלי שהיא באמת מסכנה, מנסה להתמודד עם כל זה ואני רואה כמה קשה לה...
יש לי הרגשה שמתי שהוא זה יתפוצץ...השאלה מתי...
יש לכם עצה בשבילי?
אני ממש אשמח לקבל תשובה מהר...
יום טוב :)
ותודה :)
תשובה
הי חברה.
כאב לי לקרוא את המילים שכתבת.
נשמע שקשה מאוד לשמור על חיוניות ושמחה כשאת גדלה בבית שהאווירה בו מתוחה ועצבנית וכל דבר עלול להתפוצץ בצורת מריבה וכעס.
על השאלה שלך אפשר לענות תשובות רבות. אני רוצה להתמקד בחלק [שלך] בעניין כי לכתוב להורים שלך תשובה זה לא יעיל. וגם אם זה היה עוזר לא הייתי רוצה לפנות לכיוון הזה, פשוט בגלל שזה לא התפקיד שלך.
ההורים שלך הם ´ילדים גדולים´. אולי הם פועלים לא נכון, אבל הם אחראיים על החיים שהם בונים לעצמם.
את, צריכה לחיות בתוך זה, ולצאת אדם טוב. יש לך משימה ממש לא קלה, שדורשת ממך להתעלות מעל הדבר הזה שמתרחש לך בבית ולהיות אדם גדול יותר מתוך זה.
בלאגן שלם מסביבך ואת אמורה להיות נורמלית. ויותר מזה. להיות אדם טוב, גודל, מקיים מצוות בחשק גדול.
איך עושים את זה?
1. להמשיך לכבד אותם.
קשה כמו קריעת ים סוף (אולי יותר קשה לך לכבד את אבא, ואת אמא יותר קל) אבל צריך.
הם ההורים שלך. בזכותם את נמצאת בעולם הזה ומכירה את בוראך. הם שותפים יחד עם הקב"ה ביצירה שלך, הם גידלו אותך עד לרגע זה ממש, ולמרות שיש ביניהם הרבה כעס הם עדיין ממשיכים להיות ההורים שלך. את גרה אצלם, אוכלת משולחנם, לומדת מהם- גם אם לפעמים בדרך הקשה.
מצוות כיבוד אב ואם חלה על כל אדם.
אין לי ספק שאדם שהוריו לא מהווים דוגמא טובה עבורו, והוא ממשיך לכבד אותם בליבו ולתת להם יחס מכבד, מתעצב להיות אדם גדול הרבה יותר.
2. לייצר לעצמך סביבה נעימה.
כל אדם זקוק לתמיכה, להקשבה, לאהבה ולפרגון- כדי להתפתח בעולם.
אולי הבית שלך לא מהווה את הדבר הזה עכשיו, אז את צריכה למצוא מקום נוסף שממנו תינקי את הכוחות האלה. תחשבי על חברה שיכולה להיות הפינה החמה הזאת שלך, על מישהו מבוגר שאת מכירה- מורה, מדריכה, יועצת, רבנית. [אדם עם לב טוב שגורם לך להרגיש רצויה בעולם.]
אחרי שאת מוצאת אדם כזה, תקבעי לך זמנים שבהם את אחראית להיות בקרבתם. לשמוע אותם מדברים, לדבר איתם בעצמך. לראות אותם חיים. ממש ככה, בלי בושה.
3. להתפלל.
כל הזמן, בנוסח שתיקנו לנו חז"ל בחכמתם, שמבטא בצורה הכי מדוייקת את התלות שלנו בקב"ה. וגם אחרי ולפני התפילות הקבועות, לדבר עם מלך העולם ששולט בכל, בשפה שלך. להתלות בו, לבקש ממנו, להודות לו על מה שטוב.
הכי חשוב זה שלא נשלה את עצמינו שאנחנו יכולים לעשות משהו לבד.
אנחנו זקוקים לקב"ה בתמונה.
מעריכה אותך על עצם ההתמודדות,
ואם את רוצה להמשיך להתכתב, אשמח.
רות.
rutav89@gmail.com