מה ניתן לבחירתנו וקצת על בחירה חופשית

ליצחק שלום,
השאלה בדבר הבחירה החופשית מעסיקה את האנושות כבר אלפי שנים, רבים מגדולי הרוח האנושית התייחסו לשאלה זו באריכות, ולהבדיל גם אצלנו ישנה התייחסות נרחבת לשאלה זו החל מהתנ"ך עצמו דרך המשנה הגמרא ועד לגדולי הראשונים והאחרונים. מטבע הדברים, לא נוכל לענות בצורה שלימה על כל השאלה אך אנסה להתוות נתיב כללי במטרה לענות על שאלותיך.
את שאלתך יש לחלק לשתי שאלות, הראשונה אנו יודעים שישנה בחירה חופשית, אך איפה היא מתבטאת, הרי ברור למדי שאין לנו אפשרות לבחור לעוף או לחיות מתחת למים כמו דג ואפילו לבחור את גובהנו וצבע עורנו, אם כן על מה חלה ולא חלה אותה בחירה. בנוסף לכך יש לשאול כיצד הבחירה החופשית האנושית אינה מתנגשת עם הידיעה האלוקית.
נתחיל מהשאלה הראשונה, אך לפני כן אקדים הקדמה קצרה. ההסתכלות הבסיסית על העולם תופסת את העולם כמסלול מירוצים אחד גדול בו יש קו סיום משותף לכולם, ברור לה להשקפת עולם זו שישנם קריטריונים חיצוניים אותם צריך להשיג על מנת להיות האדם המאושר, למשל, האדם המאושר צריך להיות עשיר מאוד או חכם מאוד ("קו הסיום", מטרת החיים משתנה כמובן בין חברה לחברה) וכל מי שלא זכה להגיע לאותה מדריגה חיצונית (שנבחנת אך ורק בקריטריונים אותם ניתן לחוש ולמדוד, כדוגמת חשבון בנק או אפילו אוסף ידיעות על החיים) יישאר אומלל במידה מסויימת. אך למרות שקו הסיום הוא שווה לכולם קו ההתחלה איננו אחיד. ישנם אנשים שזכו לכך שהוריהם הם עשירים מאוד או חכמים גדולים (אפילו תלמידי חכמים) ולהם יהיה קל יותר להיות עשירים או חכמים, עולם כזה הוא עולם "לא פייר", מדוע נתן הבורא לאנשים מסויימים יכולות עיסקיות או אינטלקטאוליות גבוהות ואנשים אחרים לא ניחנו באותן תכונות ? מדוע נתן הבורא לאנשים מסויימים עדיפות במירוץ החיים על פני חבריהם ?! אין זה כי אם הגורל האכזר שקובע את חייהם של האנשים האומללים הנתונים למרותו, ואין הגורל מבחין בין הטוב לבין הרע בין הראוי לבין שאיננו ראוי, פועל הוא על פי עצמו ואין הוא מחוייב לתת דין וחשבון לאף אדם. ראוי להעיר שתפיסת עולם זה אף על פי שנראית מרוחקת מאיתנו היא נחלת כל אחד ואחד מאיתנו, שהרי מי מאיתנו לא שאל את עצמו פעם כמה טוב היה אילו נולדתי למשפחה אחרת או גר בסביבה אחרת, האם חיי לא היו הופכים לטובים יותר בשינוי מספר נתונים ? האם אין הגורל האכזר "תקע" אותי במהלך חיי ?! (תהליך ההיטהרות מתפיסת הגורל ששולט על העולם הינו תמידי ולא נפסק אף פעם, גם כאשר האדם עולה במעלות הרוחניות, מגלה הוא שתפיסות גורליות אלו קיננו בעומקי מחשבתו וחש הוא מיד רצון עז להיטהר מהם).
לעומת זאת, תפיסת העולם היהודית גורסת שאין לנו מטרה שווה. כלומר לא כולם צריכים להיות פוסקי הדור או עשירים מופלגים, לכל אדם יש מטרה אחרת סרגל אחר שעל פיו הוא מודד את עצמו. כמו בדבריו המפורסמים של ר´ זושא מאניפולי שאמר שכשיעלה בשמיים לא ישאלו אותו: "זושא, למה לא היית משה רבינו" אלא "זושא למה לא היית זושא". לכל אדם יש דברים מסויימים אותם הוא צריך לתקן בעולם והקב"ה נתן לו את הכלים המיוחדים רק לו לתקן את אותם דברים, אין לאף אדם תפקיד ששווה לתפקידו של חבירו שהרי ברגע שיש לשתי אנשים אותו תפקיד אחד מהם הוא מיותר. לכן, אם נולד אדם למשפחה מסויימת ויש לו קשיים בעבודת ה´ אין זה אלא בגלל שע"י תיקון אותם קשיים הוא יבצע את תפקידו. אסור לנו להביט לדשא של השכן במחשבה של "מה היה קורה אם הייתי הוא", עלי להסתכל בתוך תוכי פנימה ולהתמודד עם המצב בו אני נמצא, מכיוון שהקב"ה הכניס אותי למצב זה בכוונה תחילה על מנת שאזכה לתקן את העולם דרך מצבי שלי (בדרך כלל כשהאדם נמצא בתוך המצב הקשה הוא איננו יכול להתעלות למחשבה זו, אך לרוב כאשר אדם מסתכל על מאורעות חייו בפרספקטיבה רחבה יותר הוא מגלה דברים שלא ראה אותם תוך כדי החוויה היום יומית של חייו). אנו צריכים לקבל באהבה את התפקיד שהקב"ה הטיל עלינו גם אם הוא נראה לנו קשה ואפשר להתנחם בכך שדווקא לאנשים עם כוחות גדולים נותנים תפקידים גדולים. את כוחותינו אנו לא יודעים להעריך (כל חייל במסלול קרבי יוכל להגיד לך את זאת, אם תשאל אותו בתחילת המסלול מהם יכולותיו ותשווה אותם לביצועיו בסוף המסלול תגלה שהמציאות עלתה על כל דמיונותיו). היחיד שיודע להעריך את כישרונותינו וכוחותינו נכונה הוא הקב"ה ולכן הוא מצמיד תפקידים מתאימים לכוחות הנפש של האדם. לדוגמא, אדם שנולד למשפחה שלא מקפידה על שמירת תורה ומצוות והחליט לחזור בתשובה, מסתכל תמיד בתחילת מסלולו בעצב רב על חייו הקודמים, הוא מצטער על החלטותיו ומבכה את עצם העובדה שלא נולד למשפחה דתית, "אוי, כמה קל היה לי עם הייתי נולד למשפחה אחרת" הוא חושב בליבו, אך לאחר מספר שנים בהם הוא זוכה להתקרב יותר לקב"ה הוא מגלה שדווקא כל המטען "החילוני" יכול לסייע לו לקיים בצורה טובה יותר את תפקידו בתיקון העולם, דווקא הוא יכול למשל, לפנות לאנשים שאינם שומרי תורה ומצוות ולקרב אותם לתורה, דווקא הוא מבין אותם יותר, מבין את הקשיים שלהם, את החרדות והפחדים שלהם ואילו האדם הדתי "הרגיל" לא מעלה בדעתו את מצבם, ומתגלה ש"ונהפוך הוא" דווקא המצב אותו הוא חשב כקשה כפור כגורל מתהפך למצב שממנו יוצאת אורה ושמחה לעולם. (כמובן שזהו כל הרעיון של פורים שהגורל האכזר הופך להשגחה עליונה וזה כל עניינה של המגילה מגל י-ה המגלה את מעשה ה´ החבוי בתוך סבך החיים).
אם כן לאדם ניתן תפקיד בעולם, על מנת לממש את התפקיד הזה הוא מקבל תכונות אופי מסויימות (רגשן, שכלתן וכו´) תכונות גוף (גבוה, נמוך וכו´) משפחה אליה הוא נולד, סביבה בה הוא גדל וכו´ וכו´, כל אלה ניתנים ללא בחירה מכיוון שעצם התפקיד שלו הוא זה שדורש את מאפייני החיים הללו, אך כאן מופיעה השאלה הגדולה, האם האדם יממש את תפקידו או לא, האם הוא יתכחש ליעודו, האם יסוג ממנו כאשר יתגלו קשיים, כל אילו ניתנים לבחירתו החופשית של האדם בלבד. את זאת לא קובעים מראש !
כאן נבחן האדם, האם הוא אדם גדול שיכול לקחת את תפקידו באומץ ובגבורה או שישאר הוא האדם הקטן שמסתכל תמיד רק מה קורה בחצר האחורית של ביתו ולא מרים את עיניו מעל לד´ אמותיו. זאת היא בחירתו החופשית של האדם רק הוא אחראי למעשיו להצלחותיו ולכישלונותיו.
וזהו בדיוק פירושה של הגמרא הבאה:

"אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה ואומר לפניו: "רבש"ע טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני", ואילו רשע או צדיק לא קאמר (=לא אמר), כדר´ חנינא, דא"ר חנינא: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר (דברים י) ועתה ישראל מה ה´ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו´" (מסכת נידה ט"ז ע"ב)

כלומר, רק יראת השמיים, השאלה עד כמה האדם קשור לגודל תפקידו ולמשמעותו היא ביד האדם, אך שאר השאלות מכיוון שהם שאלות חיצוניות שנועדו לאפשר לאדם לבצע את תפקידו אינן ניתנות לבחירה וכפי שהסברנו רק כך ראוי להיות,מכיוון שאת גודל תפקידנו והכישורים הנדרשים למילויו איננו מכירים.

בנוסף יש להזכיר שגם השאלה העקרונית האם לקבל את התפקיד או לא נבחרת ע"י האדם, הנשמה בוחרת האם להיות שותפה בעולמו של הקב"ה, אין היא "מוצנחת" ממרום אלא רק לאחר בחירה חופשית מלאה היא מגיעה לעולמנו ("מעשה בראשית לדעתן נבראו" מסכת ראש השנה י"א ע"´א).

אם כן, ענינו על השאלה ראשונה, לגבי השאלה השנייה, השאלה מאוד מורכבת והתשובה ארוכה מאוד. אני אענה עליה בקיצור ואם עדיין יש לך שאלות, תשאל שוב ונשתדל לענות.

אנחנו אף פעם לא מדברים על הקב"ה מצד עצמו. אין לנו שום תפיסה ושום אחיזה במושג האלוקי, אנחנו בני אדם סופיים ואילו הקב"ה הוא אינסוף. כל דיבור על הקב"ה הוא ילדותי וקטנוני. כמו שאם תשאל כל מדען מכובד מה היה לפני המפץ הגדול, הוא יענה לך שאין ביכולתו לדעת, מכיוון שכל פיסות המידע שיש לנו הם רק לאחר המאורע הזה ולא לפניו. חוסר ידיעה זו איננו בא מתוך בריחה, כפי שרבים חושבים אלא מתוך בגרות עצומה שמבינה שישנם שאלות שהם מעל לתודעה האנושית. דווקא ניסיון ילדותי לענות על אותן שאלות מראה על חוסר בגרות וחוסר ישרות אינטלקטואלית.
על כן, מושג הידיעה של הקב"ה איננו ידוע לנו, אנחנו לא מבינים את המושג, "הקב"ה יודע", מכיוון שידיעתנו שונה בתכלית מידיעתו. כל השאלה בדבר הבחירה החופשית והידיעה האלוקית מתבססת על ההנחה שהידיעה האלוקית מקבילה לידיעה האנושית ואז נוצרת סתירה בין ידיעה אנושית לבחירה חופשית, אך אם נניח שהידיעה האלוקית איננה מקבילה כלל לידיעה האנושית השאלה נופלת מעיקרה. וזאת היא עיקר טענתנו אין להשוות בין הידיעה האלוקית לידיעה האנושית.
לאחר שהבנו את זאת אפשר אולי לנסות להבין במעט מהי אותי ידיעה אלוקית, אך כאן הדברים מסתבכים קצת ואני חושש שלא כאן היא הבמה המתאימה לדון בכך (הדיונים בנושא זה יותר יבלבלו מאשר יעזרו) והיה והשאלה עדיין מציקה לך פנה אלי למייל האישי שלי ואנסה לבאר לך נקודה זאת יותר.
נ.ב. ישנה תשובה שמרחיבה את קצת את התשובה בדבר הבחירה חופשית והידיעה האלוקית באתר חברים מקשיבים - https://www.kipa.co.il/noar/n_ask_show.asp?id=49306

בהצלחה ושתזכה לממש את הבחירה חופשית במילואה
עמיחי

nuritbi@biu.013.net.il