שאלה
שלום, מהכותרת נושא שלי לא ממש אפשר להבין למה אני מתכוונת אז אני רוצה להסביר.
פעם דיברתי עם חברה שסיפרה לי שאימא שלה הזמינה את אחותה לארוחת ערב שבת (ז"א-דודה של חברה שלי) הדודה הזו היא כבר אישה מבוגרת שצריך בהחלט לכבד. היא הגיעה לארוחת ערב שבת כנראה בלבוש לא צנוע ואבא של חברתי (שראוי שיכבדו אותו גם כן) לא הסכים לעשות קידוש אלא אם כן הדודה תכסה עצמה במשהו, הוא אמר זאת לאשתו (אימא של חברה שלי) והיא נקרעה בין שניהם-בין בעלה שבסך הכל רוצה שכל האנשים בשולחן השבת יהיו בלבוש הולם לבין אחותה-שידעה שתעלב אם תגיד לה ללבוש משו כי בעלה מבקש.
בסופו של דבר היא ביקשה ממנה לכסות עצמה ובעלה עשה את הקידוש.
אותה דודה נעלבה מאוד ולא מגיעה מאז יותר לארוחות שבת וערב שבת אצל אחותה.
השאלה שלי היא,
איך אמורים לפעול במצב שבו הכבוד של האדם וההלכה (במקרה הזה כבוד השבת) מתנגשים?
אני מתכוונת, אני לגמרי מבינה את האבא, הוא צודק. הוא בסך הכל רצה לקיים קידוש ולקבל את השבת בצורה יפה , אבל מצד שני, גם הדודה צודקת. היא מגיעה לארוחת ערב שבת אצל אחותה, בלבוש שלדעתה מכבד את השבת, ומגלה שהקידוש מתעכב כי בעלה לא מסכים לקיים אותו בגלל לבושה. זה לחלוטין מעליב ואני מבינה לגמרי את החלטתה.
מי צודק? ומה עושים?
קורים לי הרבה מקרים כאלה שכבוד האדם (אפילו לא דתי) מתנגשים באמונה, בהלכה, ובהתנהגות לא יפה.
כשנכנסתי לאתר, קודם כל חיפשתי אם מישהו שאל את אותה שאלה לפני, בדקתי במאגר-ולא מצאתי, כתבתי ב"חיפוש" "התנגשויות" ולא מצאתי אפילו שאלה אחת הקשורה לנושא.
חשבתי לעצמי אולי אני טועה, אולי זה קורה רק לי, אז העלתי את הנושם לדיון עם חברותיי והמסקנה שהועלתה היא שזו אחת השאלות שמציקות לנו מאוד, וכולנו נתקלנו בבעיה כזו לפחות פעם אחת, ואנחנו חייבות למצוא לה תשובה.
אני מצטערת על האורך של המכתב ומקווה שישהו יוכל לענות לי על כך.
תודה מראש
תשובה
מסופר כמדומני על הרב מדרכי אליהו זצ"ל בעת שהיה הראשון לציון והיה אמור לקבל את מרגרט ת'אצר ראש ממשלת אנגליה וכל צמרת הממשל בישראל נבוכה.
מצד אחד ברור שהרב שומר נגיעה ולא ילחץ את ידה, מצד שני, אנחנו מדברים כאן על 'אשת הברזל' ראש ממשלת אנגליה וזה קצת יותר מלא נעים אם תגיש ידה ותתקל באוויר, לא בדיוק מצב אידיאלי לאינטרסים של מדינת ישראל תקרית דיפלומטית עם אנגליה.
נו, אז מה עושים?
איך שהם הגיעו לשדה תעופה, ניגש הרב לבעלה, לחץ את ידו בחום פעמיים ואמר (הציטוט לא מדוייק):
"זה בשבילך, והפעם השנייה בשביל אשתך" ותשקוט הארץ ארבעים שנה ובא לציון גואל.
ביהדות אנחנו קוראים לזה 'שולחן ערוך חמישי' וגדולי ישראל היו בקיאים בו לא פחות משהיו בקיאים בשאר חלקי השולחן ערוך או אם תרצי בלשון הקדוש ובשפה יותר יפה: 'תחמיר כמה שבא לך אבל אל תהיה חמור!'.
אז נכון שיש הרבה שיכולים להקפיד קלה כחמורה ורק הסעיף הזה מאוד מאוד קשה להם כי הטמטום בא להם טבעי, אבל עדיין זה אחד מהדברים שהתורה מצווה אותנו: תנהגו ברגישות, תהיו מודעים למצב, אל תפגעו באף אחד ואל תוציאו שם רע ליהדות, כי זה, זה החילול ה' הכי גדול שיכול ולא סתם אמרו כבר חז"ל ש"טפשות היא גם חטא אם לא הגדול שבהן" ו"אין עם הארץ חסיד".
ראיתי כבר מקרה שמדבר בדיוק על מה שאמרת ועלתה בתמימותה בחורה חילונייה בלבוש קצת חושפני לאוטבוס של קהל דתי, מיד קמו שני מפגרים עם דיפלומה של מכון התקנים הישראלי והתחילו לצרוח עליה 'ומה זאת אומרת, איך את לא מתביישת! ומזה הלבוש הזה?'
עכשיו, היא מבחינתה, באמת לא עשתה דווקא ולא רצתה לעצבן אף אחד, היא פשוט לא ידעה. כן, גם זה קורה אבל הטפשים האלו, (טפשים כי זה נובע מחוסר מודעות שהם לא אשמים בה) פשוט העליבו אותה, הלבינו את פניה ויצאו אצלה כזה אנטיגוניזם לדת, שגם אם חשבה להתקרב קצת, נמצאה מרוחקת עכשיו בגללם, אז בשביל מה זה טוב?
אז לשאלתכם, כן, יש דרכים לעשות את זה ובחיים יש המון מצבים כאלו והתפקיד שלנו הוא לנהוג בשכל ישר ובלב מבין ולזכור תמיד שבין אדם למקום חשוב, אבל בין אדם לחברו חשוב לא פחות ולא סתם אמרו שעל עברות שבין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו.
יש דברים שהתורה שהתורה מצפה מהאדם להפעיל את הקומון סנס שלו ולראות איך אפשר מצד אחד לצאת לא לעגל פינות ולהתפשר לפי ההלכה ומצד שני לגעת בהם בכפפות של משי ולא לפגוע באף אחד ובעצם שני הדברים האלו- חד הם וזה בדיוק העניין של תורת חיים.
אז בקשר למקרה שהבאת, אני חלילה לא מאשים את הבעל כי בטוח שלא עשה זאת בכוונה, אבל שורה תחתונה, אם הדודה נפגעה אז מישהו פקשש ביגטיים וכדאי לגרום לו לבקש מחילה.
שבת שלום גם לך
אבינועם
avinoam811@gmail.com