שאלה
שלום,
אני בת 20 והציעו לי בחור תורני מאוד, שהשאיפה שלו להמשך החיים היא להמשיך ללמוד.
אני קצת מבולבלת כי אני לא לגמרי בטוחה מה המשמעות של זה.
גדלתי בבית שנחשב תורני, והיו שנים שאבא שלי היה אברך (ואז גם היה ברור לי שככה הבית שלי ייראה). מאז עבר זמן, נחשפתי לצורת חיים קצת שונה, אני לומדת באונ' ורואה את הדברים קצת אחרת. פתאום ממש מפחיד אותי לחשוב על בעל אברך, להיות מפרנסת יחידה, לדאוג לנטל הבית, להסתפק במועט וכו', לא מצליחה לדמיין את עצמי בתור "אברכית".
מצד שני, אני כן רוצה בית של תורה, בית שדומה לבית שבו גדלתי. זו שאיפה שממש קיימת אצלי.
יש לציין שאין לי כ"כ ניסיון בעולם השידוכים, היה לי רק קשר אחד משמעותי שנגמר בסוף בגלל שהבחור לא היה מספיק תורני עבורי.
אני יודעת שאני לא ממש ברורה (גם לעצמי אני לא מצליחה להבהיר את הדברים), אבל ממש אשמח לשמוע הסתכלות שלכם על הדברים, נקודות שחשוב לשים אליהם לב, שאלות שיעזרו לי לברר מול עצמי מה אני מחפשת ואם זה מתאים לי.
תודה רבה!
תשובה
שלום לשואלת היקרה
שמחנו לקבל את שאלתך. היא מעידה על בגרות נפשית ועל מודעות למורכבות שקיימת בחיים, ואנחנו מקוים להיות לך לעזר.
אני חושב שעוד לפני השאלה על 'אברך' או 'לא אברך', צריך להגדיר משהו יותר בסיסי. צריך להגדיר שאת רוצה להקים בית [אידאליסטי]. אידאליסטי זה אומר שאנחנו מבינים שהחיים לא מסתכמים ב'מה שהם', אלא אנחנו צריכים להתאמץ בשביל משהו מעבר לחיים הרגילים שלנו. משהו שנותן משמעות אמיתית ונצחית לחיי היומיום.
חשוב להבין, שיש ב"ה הרבה אידאלים שצריך להשקיע בהם. אפשר להיות אשת אברך, אפשר להיות אשת צבא-קבע. אפשר לעבור לגור על גבעה נדחת למען חיזוק ההתישבות בארץ ישראל, ואפשר גם לעבור לגור בתוך ישוב חילוני, ולפעול למען קירוב לבבות. לכן, חשוב שתבררי בעצמך, לא 'האם', אלא 'איזה' - לאיזה אידאל אני מתחברת, איפה אני רוצה לפעול, איפה [מתאים] לי לפעול וכו'.
כתבת שנפגשת עם צורת חיים 'קצת שונה'. מצד אחד, צורת החיים הזו מאד מתקבלת על הלב. לא כל אחד יכול לחיות בצמצום, ומתוך עול של תורה. מצד שני, הרבה פעמים צורת החיים הזו קשורה לחיים פחות אידאלסטיים, חיים שמתמקדים בנוחות שלהם, ובסופו של דבר מחלישים את הקשר עם הערכים שכל כך חשובים לנו.
אני רוצה להוסיף עוד נקודה חשובה. גיל 20 הוא קצת צעיר, וחשוב לדעת, שלימוד של כמה שנים בישיבה, הוא בעצם הנחת הבסיס לחיים אמיתיים לאורה של תורה. חשוב שתביני האם הכוונה שהוא רואה את עצמו כאברך 'לכל החיים', או שכונתו היא לשבת וללמוד בשנים הקרובות, ולאחר שיש בסיס רוחני איתן - לצאת לעבודה בתחומים כאלו ואחרים.
עוד דבר אחרון. הרבה פעמים קשה לנו לדעת מראש איך בדיוק החיים שלנו נראים ומתנהלים. יש קשיים שמלכתחילה נראים לנו מאד מכבידים, ובפועל הם מתגלים כפשוטים יחסית, ואילו יש דברים שלא חשבנו עליהם, אבל הם מתעוררים ומראים לנו קשיים שלא העלינו על דעתינו. לכן, אני לא יודע אם את יכולה לשפוט על חיים של אברך, רק על פי הנסיון שלך מבית הורייך או על פי המציאות בחוץ. את יכולה גם להחליט שאת מקימה בית של תורה, אבל [לפי היכולת] שלך, ועל פי האפשרויות הכלכליות וכו' העומדות בפניכם.
מקוה שהועלתי מעט, תגובות תתקבלנה בשמחה במייל שלי
טוביה
tsbias@Actcom.co.il