מה המטרה שלנו בחיים?

שלום וברכה,

השאלה שלך בכלל לא מוזרה והיא שאלה נהדרת שמראה על אדם חושב.
התשובה לשאלה הזו, היא על פניו פשוטה וקצרה אבל כוללת בתוכה בעצם את כל מה שאנחנו ומי שאנחנו שואפים להיות.

התשובה שלי תהיה תמציתית. כי אפשר להרחיב פה בלי סוף. אבל אני רוצה לזרוק פה את התשובה העיקרית שאיתה תוכלי ללכת (או אולי תוכל ללכת? לא ברור מה מין השואל מניסוח השאלה) ולהמשיך לחשוב לבד. הרי זו המטרה, שנחשוב בעצמינו ונגיע למסקנות ושלא "יאכילו" אותנו...

אז מה התשובה?
הפסוק האחרון של ההפטרה של פרשת בלק נותן את התשובה: "הגיד לך האדם מה טוב ומה ה´ דורש ממך כי אם [עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך]". האמירה הזו, כוללת בתוכה שני עניינים מרכזיים, שהם בעצם הדרישה מהאדם. הראשון, קשור למצוות שבין אדם לחברו - עשות משפט ואהבת חסד ואם נרצה מילים אחרות, אפשר לקרוא לזה בשפה פשוטה "לעשות טוב". והשני, קשור לבן אדם למקום - והצנע לכת עם ה´ אלוקיך.

אה.. אבל זה בדיוק העניין. מה בעצם כוללים שני הדברים האלו? מה הכוונה בלהיות טובים? מה זה אומר "הצנע לכת"´?

נתחיל מהראשון, נמשיך לשני, ונראה מה יוצא לנו בסוף

להיות טובים. זה בדיוק כמו שזה נשמע. להיות אנשים שמקיימים מצוות שבין אדם לחברו. ההלכה והמצוות בעצם מנחים אותנו איך להיות טובים. מסכת אבות, שהיא בעצם מסכת של מוסר, שנותנת לנו הנהגות, משופעת באמירות שמי שילמד אותן ויפנים אותן מובטח לו שיהפך להיות אדם טוב יותר. שתיים מהאמרות האלו שייכות להלל הזקן ולר´ אליעזר. הלל הזקן מצביע לנו על פסוק אחד ואומר לנו "ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה" ור´ אליעזר אומר "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך". בחרתי בשתיים האלו, כי הן לדעתי, מסמלות לנו את מהות הטוב. את ההתנהגות הבסיסית ברמה הכי פשוטה של לעשות טוב.
כשאנחנו מתייחסים לאחר, בדיוק כמו שהיינו רוצים שיתייחסו אלינו, אנחנו בהכרח טובים יותר. כשאנחנו מכבדים את האדם שמולינו ונוהגים בו כבוד, אנחנו הופכים את עצמינו ל"אציליים" יותר. לאנשים טובים יותר שרואים קצת מחוץ לקופסא של עצמינו, כשהזולת חשוב לנו, אנחנו נהיים אנשים טובים יותר. למה? כי יצאנו מהאגואיזם של עצמינו והצלחנו לראות את האחר. יש כאלו שזה בא להם באופן טבעי, שהם תמיד יראו את האחר ואת הצרכים שלו ויעזרו לו, ויש כאלו, שצריכים "להתאמן" בזה. שזה לא בא להם באופן טבעי, אבל כל אדם יכול לרכוש את המיומנות הזו של הטוב. כל אחד יכול להיות טוב.

השני הוא הדרישה ל"הצנע לכת". פה טמון היסוד של מצוות שבין אדם למקום. בעוד את מצוות שבין אדם לחברו, זה משהו שהוא מוחצן ואפשר לראות אותו בחוץ, עניין של מצוות שבין אדם למקום, הוא הקשר של האדם עם אלוקיו. זה עניין של הנפש בפנים. אלו מצוות שרק האדם עצמו ידע אם קיים או לא. הוא לא יקבל שום פרס או הוקרה מהסביבה שלו על הקיום של המצוות האלו.

אם נרצה לסכם, אז בעצם, הדרישה מהאדם היא לקיים מצוות שבין אדם לחברו מחד, ומצוות שבין אדם למקום מאידך. ובעצם, במילים אחרות ופשוטות ולא מתחכמות - לקיים את התורה כולה.
ופה יש לנו יסוד חשוב. התורה ניתנה לנו לחיות בה. היא משמשת לנו (בין השאר) כספר הדרכה, והקב"ה אומר לנו, זה מה שאני מצפה מכם. שתקיימו אותה. אם תקיימו את התורה, הרי שבהכרח תהיו אנשים טובים יותר לסביבתכם וכלפי עצמכם.
וזו המטרה שלנו בעולם. לעשות טוב, לעצמינו ולסביבתינו.

כל השאר, ניתן להרחבה, וספרים רבים כבר נכתבו על הנושא הזה של המטרה שלנו בעולם. אני דווקא רוצה אולי להמליץ על ספר שהוא קצת אחר. לא ספר עיון, אלא דווקא ספר קריאה (אני יותר מתחברת לספרים כאלו באופן אישי). הספר הוא "מחנה הקיץ של אדון הוא" מאת נטע סיני. הספר בדיוני אומנם אבל מעלה לנו המון שאלות ומעורר את החשיבה אפילו עוד יותר.

בהצלחה!
סיון.