מה הכונה - אמונה בביאת המשיח?

בע"ה

שלום לך,

ראשית יישר כח על כך שאת מחפשת להתקדם ולהרים את חייך לנקודה גבוהה ומבט רחב לציפיית משיח.

שמעתי משל מקסים שהצליח לצייר לי בתחושה את הדריכות של הציפיה למשיח- כמו אדם שמחכה לאוטובוס שיגיע. קו שמעודו לא נסע בו. מגיע, ושואל אנשים. עבר כבר. עוד לא. הוא מסתכל בשעון, קם, ומסתכל בדרך האם רואים מרחוק את האוטובוס. מסמס לאגד, בודק שוב בשעון, יושב, קם. לא נינוח. מתרגש, מצפה, שיגיע, וניסע..

ידועה הגמרא (שבת לא,עא) המספרת שאחת השאלות הראשונות שנשאל אדם בשמים לאחר מיתתו היא "ציפית לישועה?". משמע, ציפייה לישועה צריכה להיות חלק חשוב ויסודי בחיינו. אך מהי אותה ציפייה לישועה? מבאר רש"י במקום שמדובר בציפייה לדברי הנביאים שיתקיימו. כלומר השתוקקות שישראל יתקבצו מן הגלויות, ישובו אל ה´, יבנו בית המקדש ויעלו שלוש פעמים בשנה לראות פני ד´ ועוד. כלומר, מדובר ברצונות גבוהים של האדם לגאולת ישראל, שמתבטאת בקיבוץ גלויות, חזרה בתשובה, בנין בית המקדש, וקרבה בלתי-אמצעית לקב"ה.

יש להבחין בין שני שלבים. הראשון הוא להבין מהו ענין משיח, וממה יש לנו להיגאל. כדי להאמין ולצפות למשיח באמת, עלינו אף להבין את הקושי שלנו בלחכות למשיח. אנו חיים בדור של שפע (יחסי), בארץ ישראל, ולומדי תורה מצויים לנו. לכאורה, מה יכול להיות חסר לאדם הפרטי (את ואני) המשתדל לעבוד את ה´ ככל יכולתו?..הצורך במשיח שיבוא ויפתור בעיות מעט פחות מורגש..

אומר הרמב"ם (הלכות מלכים)- "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד ליושנה, לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נידחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו".. ימות המשיח יש להם ייחודיות עצומה. ימים אלו מביאים עימם בשורה של שלמות לעם ישראל. סוף-כל-סוף, יוכל עם ישראל לשבת לבטח בארצו, ולעבוד את ה´ בצורה כללית ומושלמת. עד עתה, במהלך הגלות זכינו להכיר עבודת ה´ שאיננה של אומה, אלא של האדם הפרטי. די לנו לפתוח את תורתנו הקדושה ולהבחין כמה מצוות נעדרות מחיינו בשל המציאות החסרה בה אנו חיים. החיסרון הזה איננו רק בכמות המצוות שביכולתנו לקיים, אלא מדובר במהות שחסרה לנו. עבודת ה´ של עם ישראל כעם הדבק באלוקיו, שמתבטאת בין השאר במערכת משפט שצריכה להתנהל על פי המשפט האלוקי, ושכינת הקב"ה בתוכנו באמצעות בית המקדש. חסרה לנו החוויה הלאומית בעבודת ה´. מטרת ותכלית עם ישראל היא היותם "ממלכת כהנים וגוי קדוש", ולדאבון הלב עדיין איננו שם. במקום עבודת ה´ הנוכחית שחסרה בית מקדש, שווי בנפשך כהן גדול וסנהדרין עומדים בירושלים..

לאחר שטעמנו מעט ממה שיביא עימו המשיח, נוכל לפנות לעניין הציפייה שכבר מתעוררת מאליה.
אדם שמבין עד כמה השלמות רחוקה מאיתנו כרגע, אינו יכול להשלים עם המצב החסר שלנו כיום. זה בלתי אפשרי! הוא גם איננו מסוגל להעלות בדעתו את האופציה שלא תגיע אותה שלמות. פשוט לו שהיא תגיע! ככל שאדם מעמיק ומבין ומרגיש בנפשו את השאיפה לקרבת אלוקים אמיתית יותר, חיה וכללית יותר, הוא רוצה כל כך, הוא משתוקק עד אינסוף! הוא מתבונן בכל עת למתי זה יגיע, מנסה להבין מהלכים היסטוריים במבט אמוני וגאולי, מנסה להביא במו ידיו את גאולת ישראל בין אם בבנין הארץ, ובין אם בקרוב לבבות העם. הוא דוחף קדימה, מנסה להחיש ככל האפשר, שנגיע כבר!

אדם כזה לא מוכן לקבל את המציאות הנוכחית הפושרת. היא לא מספקת לו. כולו דורש שלמות. הוא מצפה בכליון עיניים למשיח. שיבוא ויגאל וירים אותנו לחיות חיי עם ה´. עם הנאמן לאלוקיו, ועובד אותו בכל תחומי חייו. הוא מתגעגע כל כך, לתורה המופעת בכל רבדי החיים, ולא רק באלו הפרטיים. אדם כזה סופר את הדקות ליום שבו האור הגדול הזה יופיע ויאיר לכל.

הרב קוק (בעין אי"ה) מדמה את הציפייה שאנו נדרשים לה לתפקיד של "צופה" במלחמה. מצד אחד, עינו תמיד פקוחה להתבונן ולראות את שיתרחש, מצד שני, הוא נכון לפעולה, וברגע שיצטרך הוא קם במהירות ומזדרז לבצע את אחריותו.
2 נקודות אלו יכולות להתוות לנו דרך. עלינו להיות דרוכים ומוכנים לרגע שבו ניגאל, מלאים בתפילות ובקשות לרבש"ע שיקרב אותה. אך המתנה זו אינה פסיבית גרידא אלא משלבת בתוכה לקיחת אחריות וביצוע מעשים להחשת הגאולה. למען האמת, מדובר בדיוק במעשים ובמצוות שאת מקיימת, אך נוספת עליהם קומה של מודעות להשלכה הרחבה שלהם – זירוז גאולה.

ב"ה זכינו ואנו רואים בתחילת גאולתן של ישראל. עם ישראל שב לארצו בהמוניו, ויש לו שלטון משלו. אף כמות לומדי התורה עצומה ומחזקת. אך אל ממלכת הכהנים וגוי קדוש אליה אנו שואפים עוד ישנה כברת דרך.

ולישועתך קיויתי ה´.

אורית

Orit.kislev@gmail.com