מה היא הנשמה שלי?

בס"ד

שואלת יקרה,
על מנת לענות לך כראוי חשוב שנחדד כמה מושגים שאנחנו מבלבלים ביניהם כשאנו באים לדבר על נושא הנשמה. אני מניח שמה מעניין אותך זה המימד הרוחני-נפשי של האדם, מה שמעבר לגוף, ונחלק אותו לשלושה חלקים: נפש, רוח, נשמה.
[נפש] – היא הנפש המחיה את הגוף, המגדירה אצלו צרכים שונים (מה שנקרא בפסיכולוגיה מניעים – המניעים נובעים מהצרכים הגופניים של הגוף, כגון אוכל, שינה וכו´). לכן נאמר בתורה "הדם הוא הנפש" – כלומר בדם יש את כוח החיים הפיסי שמאפשר חיים לגוף.

[רוח] – זה המימד הרוחני של החיים, כלומר נקודה שהיא עדיין אישית לכל אחד, והיא המקום בו נעשות הכרעות מוסריות לטוב או חלילה לרע. כשאני אומר אישית לכל אחד, הכוונה היא שהרוח היא אנושית (בניגוד לנשמה שעליה ארחיב מיד), יש בה מקום לטעויות, התפקוד שלה נתון לבחירתו החופשית של האדם.

[נשמה] – הנשמה היא כבר קפיצת מדרגה מהותית בין הרוח והנפש, שהן נתונות לאדם ויכולות להשחת, לבין המימד האלוקי שהוא טהור כשלעצמו, שזו עניינה של הנשמה, החלק האלוקי באדם. על זה אנו אומרים כל בוקר "נשמה שנתת בי [טהורה] היא". חיי הנפש יכולים להיות מושחתים וכך גם חיי הרוח – שהרי ישנם גם מחשבות טמאות. אך הנשמה היא טהורה לעולם, היא המחיה את הנפש והרוח ונותנת להם קריאת כיוון שהם יכולים להיענות לה או לא, ע"פ בחירתו החופשית של האדם.
לאור ההגדרות האלה ננסה בע"ה לענות על שאלותיך.

הראי"ה קוק זצ"ל מסביר לנו שהנשמה האישית של אדם מישראל היא פרט של נשמת כלל ישראל (אורות ישראל פ"ב, ג´), כלומר היא מעין פסיק של כלל גדול הרבה יותר גדול, הנותן לה משמעות ומחיה אותה. הנשמה שלנו היא הקישור שלנו לטוב, למוסרי, במילים אחרות – לה´ יתברך. הבחירה שלנו נתונה האם וכיצד להוציא לפועל את הטהרה הזאת, את הקישור לה´, ואת זה אנו עושים ע"י הגוף, דרך הרוח והנפש. המעשים היומיומיים שלנו הם הרבה פעמים מאוד טריוויאליים, ואין בהם טווח רחב בין צדיקים, בינוניים ורשעים. כולנו אוכלים, שותים, עובדים, לומדים – עושים אותו דבר בגדול, השאלה היא מה המניע, את מה המעשים היומיומיים האלה משרתים. אדם אנוכי עושה הכל בשביל עצמו, חייו מרוכזים סביב סיפוק תאוות גופניות או נפשיות כמו כבוד וכו´. אדם צדיק, לעומת זאת, מרוכז בלהיטיב, לעשות רצון ה´ – ואת זה הוא עושה ע"י אותם כלי נפש שמשתמש בהם הרשע – אלא שהתכלית של המעשים שלו היא טובה. הוא יכול לאכול את אותו אוכל – אך המטרה שלו לא תהיה סיפוק הגוף, אלא אגירת כוח לעשות רצון ה´. הוא יכול לעבוד ולהרוויח כסף – ולעשות איתו מעשים טובים. המדרגה המתוארת היא קצת רחוקה – אבל נראה לי שרובנו הגדול שואף לחיות אותה ברמה זו או אחרת. אדם צדיק הוא אדם שנותן לנשמה שלו להופיע בחייו, ולא משתיק אותה ומשעבד את עצמו לרצונות נמוכים יותר.

במושגים שלך – הייתי בוחר לומר שהנשמה היא חלק נפרד מהגוף, אם כי הגוף הוא האמצעי שלה להתבטא בעולם. היא עצמה מעבר לגוף, אך הוא מופיע אותה בעולם הזה. היא האני העצמי שלך – כאשר מבינים שהאני העצמי שלך ושלי הוא ברמה העמוקה ביותר חלק מכלל ישראל. אנחנו לא פרטים חסרי קשר המשוטטים בעולם, אלא כולו בני אל אחד שמחיה אותנו ורוצה שנוציא לפועל את רצונו במעשינו. נקודת החיים הבסיסית שלנו, המקום ממנו מגיעה אותה שאיפה לעשות רצונו – הוא הנשמה.

לשאלתך, לגבי פליטות פה או הרגשות שאינן קשורות לסיטואציה בה את נמצאת – לא נראה לי שזה רמז כלשהו מהנשמה. אמנם פרויד טען שפליטות פה הן ביטוי של התת מודע – אך הנשמה היא משהו עמוק ורוחני הרבה יותר מהתת מודע (ופרויד בעצמו שנוי במחלוקת). מצב הרוח שלך תלוי בהרבה גורמים ומשתנים ולכן יכול מאוד להיות שמשקעים חיוביים או שליליים מסיטואציה אחרת בחיים ישפיעו על מצב הרוח שלך או אפילו על פליטות פה, גם כאשר הסיטואציה העכשווית היא אחרת.
הנשמה היא לא איזו רוח בעלת רצון חופשי שלפעמים משתלטת עליך כמו בסרטים, אלא היא כוח חיים רוחני שמחיה אותך ומגדיר את העצמיות שלך. זה לא איזה ישות מטאפיסית שמשתלטת עליך, אלא הקומה האנושית הבסיסית שלך, ולכן לא נראה לי שהיא מתעסקת ברסיסי התגלויות. אם את רוצה לברר את רצון הנשמה שלך – עליך פשוט ללמוד תורה, להבין שהתורה היא התגלות רצון ה´ בצורה המתאימה לשכל שלנו להבין, ומגדירה מעשים הנותנים לנו להגיע לקדושה, קרי מצוות.

מקווה שההסבר בהיר, ברור לי שלא מספיק אך זה הכי טוב שאני יכול בהבנתי הדלה בעניינים העמוקים האלה. לתוספת עיון את יכולה לעיין בספרו של הרב אבינר "יוצר אור" – שם הוא מבאר את הנושא באריכות ובבהירות.

רק טוב,
יואב.