מה הבעיה בתאוות של עריות?

שלום רב, שאלתך כלל אינה טפשית ויש צורך תמיד לברר ולברר כמה שניתן.

אשתדל לענות לך על השאלה בניתוח מעמיק של הדברים.

[זה הכלל – כשהאדם הולך אחר תאוותיו הוא מגביר אותם ונותן להם להשתלט על חייו. הוא מתנהג לא על פי מה שנכון ואמיתי אלא על פי מה שהוא מרגיש ונהנה, וברגע שאתה נותן את ההגה של חייך לתאוות מתחילים כל הסכנות.. ]

התאוות באדם אינם דבר רע כשלעצמו אלא השאלה לאן הם הולכות.
גם לבהמה יש תאוות – התאוות של הבהמה מנהלות את החיים שלה באופן נכון – מתי צריך לאכול מתי צריך לשתות וכו´. אצל הבהמה אין שום סכנה בתאוות אלא להיפך הם מנהלות את החיים בצורה יעילה וטובה.
לעומת זאת אצל האדם אין זה כך. אצל האדם מה שמנהל את החיים זהו השכל – ובעצם התאוות של האדם אינם מבוקרות לגמרי בצורה נכונה – האדם יכול לאכול יותר ממה שהוא צריך ולשתות – ולזנות ... וכו´ הסיבה לכך זה שבגלל שלאדם יש שכל – הוא יודע שהתאוות אינם רק דבר יעיל – זאת אומרת אומרות לך מתי אתה רעב אלא גם יש בהם הנאה – והסבנה בזה שהאדם יוציא לחלוטין את החיים מאיזון בכך שהוא ישים את התאוות כנושא החיים שלו ואז הכל ישתבש – למשל אם אדם יוכל יותר מדי הוא ישמין ויחלה ואם הוא יאכל רק מה שטעים יהיה לו כאבי שיניים ועוד... האדם אין לו בקרה מוחלטת על תאוותיו. כשאדם נולד – תינוק הוא עדיין כמו בהמה – הוא אוכל כמה שצריך וישן כמה שצריך והכל כמו שצריך ולא יותר מזה.. אבל כשהאדם מתבגר ומקבל את שכלו אז השכל מעכשיו מנהל את העניינים ותאוותיו נתונות לשליטתו – אם האדם ילך אחרי תאוותיו מה שיקרה זה שהוא יתעלם משכלו ויעשה המון טעויות נוראיות ושטויות ועולם כזה איננו יכול להתקיים – כמו דור המבול. כשהעולם לא הלך אחרי שכלו זה מה שקרה – היום העולם שונה וזה בזכות עם ישראל. אבל אדם שילך אחר תאוותיו יחיה לא נכון וזה יגרום נזקים בכל המישורים – הנזק הכי חמור יהיה בתחום המוסרי – מכיוון שהתאוות מובילות את חייו הוא יפול מאוד בתחום המוסרי כפי שקל לראות אפילו אצלינו הבדלים בין הציבור הדתי לחילוני בהכל – מספיק להזכיר את אחוזי האלימות בבתי הספר – הגירושין – והאונסים ועוד ועוד.

אבל יש פה רובד נוסף – בסופו של דבר זה שהאדם ככה אין זה חסרון. זה שהאדם חי את חיו על פי השכל זה יתרון – זה קשור למדירגה של האדם שהיא אלוקית ובמיוחד יהודי – לכל יהודי יש נשמה אדירה שהוא צריך לגלות אותה. עליו להיות קשור לנשמתו, לעבוד את ה´ ולהידבק בו ולרומם את החיים שלו ושל העולם כולו –כל העולם כולו תלוי באדם שיש לו יכולת לרומם את החיים מעל חיים הבהמה הנמוכים. כשהאדם הולך אחר תאוותיו – הוא שוכח ממדרגתו השכלית גם אם נדמה לו שהוא עדיין חושב המחשבה שלו משועבדת לתאוות שלו. ומה שצריך להיות זה שתאוותיו ילכו אחרי שכלו – להשתמש בהם נכון. גם ביהדות הרי מותר לאכול ומותר אפילו לגעת בבנות – אחר החתונה. צריך שהתאוות שלנו יהיו מדודים לפי המדריגה השכלית – האלוקית שלנו. אם האדם ילך אחר תאוותיו הוא יעשה כבהמה וכל ייעודו ותפקידו ירד לטמיון כל המדריגה שלו תיעלם והוא יתרחק מה´ ומעצמו.

עוד יותר גרוע מזה – בגלל שכלו של האדם יש לו כוחות מאוד גדולים ואם התאוות יניעו את חייו הוא יחיה על פיהם ללא מוסריות וישתמש בכוחו אפילו להרס רב – מלחמות, פצצות אטום, גזל, אונס (מה שבהמות לא עושות) השכל של האדם ונשמתו חייבים להוביל את חייו.

[זה הכלל – כשהאדם הולך אחר תאוותיו הוא מגביר אותם ונותן להם להשתלט על חייו הוא מתנהג לא על פי מה שנכון ואמיתי אלא על פי מה שהוא מרגיש ונהנה וברגע שאתה נותן את ההגה של חייך לתאוות מתחילים כל הסכנות.. ]
תאוות העריות – היא היצר הכי חזק שקיים וצריך מאוד להיזהר ממנו. התורה כבר בעצמה מציינת לנו ששורשי כל החטאים התחילו משם. (בראשית ו,א) "ויהי כי החל האדם לרב על פני האדמה ובנות יולדו להם ויראו בני האלוהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם מכל אשר בחרו... ויאמר ה´ לא ידון רוחי באדם..."

זהו כח מאוד חזק עד כדי כך שחז"ל אומרים לנו שעיקר הסיבה שאנשים היו עובדים עבודה זרה זה כדי להתיר לעצמם עריות – עולם שמתנהל על פי יצר עריות הוא עולם רע ואדם שחי את חייו על פי יצר זה ללא שליטה יכול להגיע למקומות לא טובים ובטח לא ליראת אלוקים... רבותינו הרבו לכתוב על הסכנה שביצר הזה וכמה הוא מרחיק מעבודת ה´ ובאמת שלא חסר מקורות בדבר...

פה כדאי להוסיף עוד דבר. והוא יותר עמוק.

יש פגיעה גם ביצר עצמו, יצר העריות כשלעצמו הוא דבר קדוש ואדיר "פרו ורבו" היא המצוה הראשונה.. שהאדם נצטוה ולא סתם היצר הזה הוא כל ך חזק יש בו כוחות חזקים מאוד של קדושה – ואנחנו יודעים שקדושת הנישואין היא גדולה מאוד מאוד. הרב קוק כותב שיצר המין הוא כל כך קדוש ואדיר שלעתיד לבוא בכוחו יהיה לברוא עולמות ... אנחנו צריכים לשמור על היצר הזה בשיא קדושתו, עלינו לשמור על קדושת הנישואין וקדושת הברית של האדם... זהו דבר קדוש ואדיר – שהאדם אמור לשמור עליו כבבת עינו מתוך העוצמות האדירות שקיימות בו. כשאנחנו מקטינים אותו זה כמו לקחת ספר תורה בשיא קדושתו ולעשות ממנו קרש למדורה או לשחק איתו כדורגל – לקחת דבר כזה קדוש ולנצל אותו להנאות הקטנות שלי. כל התאווה האדירה נובעת מכח הקדושה האדיר ובמקום לנצל את כח זה לקדושה – קדושת הנישואין אנחנו מנצלים אותו לטומאה והנאות קטנות כאילו זה איזה ארטיק או לא יודע מה כשמדובר פה בקודש קודשים... והעולם החילוני נמצא בשפל המדריגה כי הוא לא משתלט על הכח הזה – וכן להיפך – [האדם שישמור על כח זה בקדושה וטהרה – יוכל להגיע לעבודת ה´ גדולה ואמונה גדולה וטהרה גדולה ושמחת חיים גדולה עד מאוד ויותר מזה – חיי זוגיות גדולים פי מאה ממה שיש לחילונים שמתוך טהרה וקדושה גם ההנאה והשמחה בדבר הקדוש הזה יהיו פי כמה וכמה יותר גדולים!!!]



כדאי לקרוא את התשובה הזו לאט לא ובעיון, אשמח אם תאמר לי אם הצלחתי להסביר את עצמי כמו שצריך,

אבי, aviwolfson@walla.com