שאלה
שלום,
גדלתי בבית דתי לאומי וכעת אני לומדת באוניברסיטה.
למדתי לפני הלימודים במדרשה ולמרות שחשבתי שאני חזקה הגעתי לנקודת משבר עמוקה-
איני מבינה מה הטעם בחיים, ולשם מה נברא העולם.
כל האמונה שלי מתרסקת לה אט אט למטה בלי שתהיה לי איזושהיא נקודת אחיזה.
רע לי עם עצמי ועם מי שאני.
רציתי לדעת מהיכן מחשבות אלו נובעות ואיך ניתן (אם בכלל) לענות עליהן ולעבור את המשבר האמוני הזה בלי ליפול מקצה התהום בו אני נמצאת?
תודה רבה.
תשובה
זה סימן שאת מתקדמת, ובהתקדמות יש רגעי משבר שממזעזעים את הקיים על מנת שנוכל לצאת להתקדמות נוספת.
"שבע יפול צדיק - וקם"!! מי שלא נופל - לא קם, ומי שנופל וקם - רק הוא הצדיק.
אני כותב במלים כלליות , כיון שגם את כתבת מבלי להסביר מה בדיוק מטריד אותך,
גם אינני חושב שניתן במסגרת כזו לנהל דיון עמוק בשאלות חשובות.
את ודאי יודעת עם איזה דמויות את יכולה להתייעץ, לשתף אותם בדילמות שלך, ולקבל תשובה נכונה ועצה טובה.
אבל אני מניח גם שבחורה כמוך שלמדה כבר במדרשה, והלכה לאוניברסיטה, יכולה לעשות סדר בראש לבד, או עם חברה טובה, כי הבעיה היא לא העולם האמוני, אלא ההתאמה בין העולם האמוני לעולם החוויתי והחילוני שבו את נמצאת.
המפגש הראשוני- מבלבל מאד, והפתרון הטוב הוא בד"כ - לחיות בשלב הראשון בשני עולמות, כלומר להחליט שהאוניברסיטה היא רק מקום לימודים , ולא להתחבר לחברה וכד', ואילו במקביל לקיים ולפתח את העולם הדתי והרוחני שלך.
לאחר תקופה, את תראי לבד, איך וכמה את כן יכולה ליצור חיבורים בין העולמות.
זו לא תשובה מהותית אלא טכנית , שאני יודע שעזרה לרבים לבנות את עולמם בצורה מסודרת. כמובן שיש לזה "מחיר" מסויים אבל שווה המחיר בשביל התועלת.