מדרשי חזל בענין קינאה

שלום וברכה!

המושג 'קנאה' מופיע באינספור מדרשי חז"ל, ובוודאי לא אוכל לעמוד על כולם. לכן, אציין רק כמה מהם, ותוכלי להרחיב בעצמך.
יחסם של חז"ל למושג זה עולה קודם כל במסכת אבות (פרק ד', משנה כא'):' הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם'. חז"ל דרשו את הקנאה לגבי סיפור יוסף והאחים (מגילה, טז' עמוד ב'), וכן לגבי שאול (תנא דבי אליהו רבא, לא'). הקנאה היא מידה שלילית הקיימת רק בעולם הזה, ולא בעולם הבא, ועל כך אמרו (כלה רבתי ב' ג'): 'העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא קנאה..'. מידה זו גם אינה קיימת בין המלאכים, וזו היתה טענתו של משה כלפיהם על קבלת התורה (מסכת שבת, דף פח עמוד ב').
אמנם, חז"ל ראו גם צד חיובי בדבר, באמרם כי 'קנאת סופרים תרבה חכמה'. עם זאת, מדברי הרב קוק עולה כי גם קנאה שכזו תתבטל לעתיד לבא (אורות, עמוד פב' פסקה לח' ).

מקורות נוספים לעיון: מסכת סוטה דף ט' עמוד א' "כל הנותן עיניו", מסכת גיטין דף ז' עמוד א' "כל שיש לו", הספר "פלא יועץ" ערך 'קנאה' (בתחילת האות ק'), ערפילי טוהר לראי"ה קוק עמוד צג', ספר האגדה- עיני במפתח בערך 'קנאה'.
בכל המקורות, חשוב לשים לב להבדל בין ה'קנאה'- המידה, אליה את מתכוונת, לבין ה'קנאות' ("קנא קנאתי") ולבין לקנא, מלשון "קנא את אשתו".
בנוסף לכך את תמיד יכולה לערוך חיפוש בתוכנת פרוייקט הש"ות...
בהצלחה!!
אסף, צוות ישיבת הר עציון