שאלה
שלום
שאלתי מדוע גברים לא מחוייבים לטבול במקווה?
המוות הוא אבי אבות הטומאה; כל הטומאות שבתורה קשורות בדרך כלשהי למוות.
גם זרע שיוצא מגוף של גבר, או דם-וסת שיוצא מגוף של אישה, יש בהם מוות - יש בהם תאי זרע או ביצית שהיו יכולים להתפתח ליצור חי, אולם, כשהם יוצאים מהגוף הם מתים, ולכן הם טמאים ומטמאים כמו מת.
דיני הטומאה הקשורים למותם של תאי-חיים אלה מפורטים בספר ויקרא, פרק טו. בפרק יש, לאחר הכותרת, " וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר, דַּבְּרוּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם... ארבעה חלקים:
•טומאה חמורה של גבר - זיבה - זרע שיוצא מגוף של גבר באופן לא טבעי (פסוקים 2-15): "אִישׁ אִישׁ, כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ - זוֹבוֹ טָמֵא הוּא. וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ: רָר בְּשָׂרוֹ אֶת-זוֹבוֹ, אוֹ-הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ - טֻמְאָתוֹ הִוא..." גבר זב הוא טמא כל עוד יוצא ממנו זרע, ועוד שבעה ימים נקיים לאחר מכן, ועד שהוא טובל במים לאחר מכן; והוא צריך להביא קרבן לאחר שנטהר.
•טומאה קלה של גבר - קרי - זרע שיוצא מגוף של גבר באופן טבעי (פסוקים 16-18): "וְאִישׁ, כִּי-תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת-זָרַע- -וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת-כָּל-בְּשָׂרוֹ, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְכָל-בֶּגֶד וְכָל-עוֹר, אֲשֶׁר-יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת-זָרַע- -וְכֻבַּס בַּמַּיִם, וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת-זָרַע- -וְרָחֲצוּ בַמַּיִם, וְטָמְאוּ עַד-הָעָרֶב" - גבר שיוצא ממנו זרע טמא עד שהוא טובל במים, ועד הערב לאחר מכן.
•טומאה קלה של אישה - נידה - דם שיוצא מגוף של אישה באופן טבעי, בזמן הוסת החודשי (פסוקים 19-24): "וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ - שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ, וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב..." - אישה נידה טמאה בסך-הכל שבעה ימים, כולל הימים שבהם ראתה דם, ועד שהיא טובלת במים לאחר מכן (פירוט);
•טומאה חמורה של אישה - זיבה - דם שיוצא מגוף של אישה באופן לא טבעי, שלא בזמן הוסת החודשי (פסוקים 25-30): "וְאִשָּׁה כִּי-יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים, בְּלֹא עֶת-נִדָּתָהּ, אוֹ כִי-תָזוּב, עַל-נִדָּתָהּ: כָּל-יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ, כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה- -טְמֵאָה הִו
תשובה
שלום וברכה
השאלה מציפה הרבה נושאים שצריך לעשות בהם סדר, כדי להבין את הנושא כולו.
א. הפסוקים שהובאו בשאלה מויקרא פרק טו עוסקים בדיני טומאה וטהרה.
ב. אנחנו לא נוהגים היום (כמעט) שום דבר הקשור בדיני טומאה וטהרה. בשל העובדה כי כולנו ספק טמאי מתים – אין אנו מיטהרים מטומאת מת, ובשל העובדה שאנחנו לא מפרישים מצוות התלויות בארץ בטהרה – אין אנו נוהגים בדיני טומאה וטהרה בנושאים אחרים.
ג. יש שני יוצאים מן הכלל. נושא אחד הוא הכהנים, המקפידים על הימנעות מטומאת מת גם כיום. נושא שני הוא העולים להר הבית, למקומות שמותר, ואז אין שום הבדל בין רמת ההקפדה של גברים ושל נשים בדיני טומאה וטהרה המיוחדים להם.
ד. החובה על נידה להיטהר אינה נוגעת לדיני טומאה וטהרה (ברמת העיקרון). ישנו איסור בפני עצמו, כחלק מדיני עריות ולא מדיני טומאה וטהרה (בלי להיכנס לשאלה ההלכתית המדויקת האם נידה היא ערווה) האוסר קיום יחסי אישות עם אישה נידה. איסור זה מופיע למשל בפרק יח בספר ויקרא, ואינו קשור לכל המקורות החשובים שצוטטו בשאלה.
ה. בשל כך, אישה נשואה נידה טובלת – להיות מותרת לקיום יחסי אישות בריאים ונורמאליים עם בעלה. אין איסור על אדם שראה שכבת זרע לקיום יחסי אישות, ועל כן גברים אינם טובלים בהקשר של קיום יחסי אישות.
האם הדברים מובנים כעת ?
כל טוב