מדוכאת בגלל חוסר הדרכה.

שלום.

את מרגישה מושפלת,נפגעת,כועסת,כואבת,מהורהרת ואולי...אולי הם באמת צודקות ואני לא שווה יותר מידי.

זאת אומרת,ברור שאני יכולה לעזור פה, לקשט שם, אבל כנראה שבשביל מדריכה פשוט אין לי את זה וכן,אם זה היה המצב אז ממילא גם הדרך לדיכאון קצרה מתמיד.

אבל בואי ברשותך נעשה קצת סדר ובעיקר נכנס לפרופורציות ונראה שהסיבה שלך לדיכאון לא מתחילה בכלל:

יש את מה שאת מרגישה עכשיו, ביאוס חזק ורצון לצרוח לקומונרית שלך באוזן:

'למה נראה לך שאני לא מספיק טובה?' תחושה שכל אחת הייתה מרגישה ויש את מה שזה באמת.

אז מצד האמת,זה לא שמישהי באה ופסלה את האישיות שלך בתור אדם, את כוח הנתינה שלך,זה לא שבזה שאת לא התקבלת להדרכה מוסכם על כולם שאת פחות טובה ממישהי שכן התקבלה,שאת פחות מוכשרת,כי הם בפנים ואת לא...

ממש לא קשור!

הדרכה היא עוד אחת מאלף ואחד צורות של נתינה שיש לנו לתת ויכול להיות שאותה אחת שאחראית על הכנסת המדריכות חשבה שחסרה לך תכונה אחת שבאה אצל מישהי אחרת יותר לידי ביטוי בהקשר הספיצפי של ההדרכה.

יכול גם להיות שזה לא קשור בכלל למה שיש לך להציע אלא לזה שמישהי אחרת צריכה עכשיו את ההדרכה יותר ממך כי זה הרבה יותר ייתן לה, דווקא בגלל שאת כבר יותר מעוצבת.

בגלל שניכר מהמייל שלך שאת באמת טיפוס מיוחד והנתינה בדם שלך, אני רק אגיד לך שיש עוד כל כך הרבה תחומים שאת יכולה באמת לתת בהם, לתרום בהם ובאמת שאין לך מושג עד כמה.

אולי זה פחות נוצץ מההדרכה,פחות זוהר,אבל אנחנו לא עוסקים כאן בכוכב נולד 8 אלא בחסד,בהתדבקות במידותיו של הקב"ה, בדברים שככל שהם נעשים בצנעה ככה הם חודרים יותר עמוק כמו שכותב הרמב"ם בהלכות מתנות עניים פרק י':

'הנותן צדקה לעניים ולא ידע למי נתן ולא ידע העני ממי לקח, שהרי זו מצוה לשמה, כגון לשכת חשאים שהיתה במקדש, שהיו הצדיקים נותנין בה בחשאי והעניים בני טובים מתפרנסין ממנה בחשאי'...

מה את עוד יכולה לתרום לעם ישראל? המון!

את יכולה לעשות חסד עם העם שלך ממש בכל נשימה וצעד.

החל מעשרות ארגוני החסד וההתנדבות: 'קו לחיים,'זכרון מנחם' 'עזר מציון' ועוד ועוד.

ויודעת מה? גם אם תעמדי בניסיון ותכבשי את הכעס למרות העלבון שעברת מצד אותם גורמים שלא קיבלו אותך, אין לך מושג כמה חסד עשית לעם ישראל רק בדבר הקטן-גדול הזה.

את יכולה גם להסתכל על כל הדברים במשקפיים אמוניות ולדעת שהקב"ה,הוא זה שמגלגל את הדברים ואם הביאו לך את הניסיון הזה, שכל כך קשה לך עכשיו אז את גם יכולה לעמוד בו!

ולא רק זה אלא שמה שמגיע לרוב הבנות בבום לפנים יותר מאוחר, כמו נניח שירות לאומי שהם לא מתקבלות או משהו אחר, לך, הגיע כבר בגיל כזה ובזכות זה את יכולה לרכוש לעצמך כלים אמוניים שיעזרו לך להסתכל על הקשיים בחיים עם המבט הכי נכון ואמיתי שיש שיהפוך לך כל קושי להזדמנות.

תזכרי שלפני החובה החשובה להיות מדריכה בבני-עקיבא יש לנו אחת אחרת,חשובה 'קצת' יותר והיא להתקרב לקב"ה ואין דבר המקרב יותר מאשר השמחה,אז פשוט תתחילי לחשוב איך את מחזירה אותה לחיים שלך.

את נושמת,רואה,חיה ומתפקדת ובמידה ובאמת תחליטי להתנדב אי"ה לאחד מארגוני החסד תביני עד כמה שזה לא מובן מאליו.

אז קחי נשימה ארוכה,תביני טוב למה לא אמור להיות כל קשר בין החיים והביטחון שלך לבין ההדרכה ולמה את לא אמורה להשליך מזה לשום דבר למעט העובדה הפשוטה שבנסיבות הדברים שנוצרו,גלגלו משמיים את הדברים כך שבמצב הנתון יש בנות שנראות מתאימות יותר נכון לרגע הזה בעיני האחראיות הנוכחיות.

נו, אז מה רוצים ממך?

שתצאי מכל הסיפור הזה הרבה יותר חזקה!

שלא תפספסי את הזדמנות גדולה שהביאו לך לעבוד על האישיות שלך,על הביטחון העצמי,להראות לעצמך שהדימוי העצמי שלך לא הולך להיות מעורער כל כך בקלות בגלל החלטה כזו או אחרת (שכמו שכבר כתבנו גם מצד האמת לא אומרת יותר מידי אם בכלל...).

שתביני עד כמה חסד ונתינה לא קשורים למקום ולזמן וכנראה שבכלל רומזים לך משמיים בהשגחה פרטית (דווקא בגלל שגם הם יודעים כמה מיוחדת שאת)שכדאי לך להתחיל ולהתחזק במידת השמחה והביטחון ובאמת לדעת ולנשום שכל מה שהקב"ה עושה,הכול לטובה!!!

בהצלחה

אבינועם, חברים מקשיבים