שאלה
שלום וברכה,
יש לי מספר שאלות:
א. מהם ההבדלים בין המגזר החרדי למגזר הדתי-לאומי?
אם אני אומרת שאני שייכת למגזר הדתי-לאומי, מה זה אומר עלי? מה אני כן, מה אני לא? (ולהיפך)
ב. ידוע כי חשוב לשלב "תורה ועבודה", למצוא את האיזון הנכון בין השניים. האם במקרה שבו יש שפע כלכלי (ב"ה) ואין צורך אמיתי לעבוד, יש להקדיש את שעות היום והלילה ללימוד תורה, או שגם במצב של שפע כלכלי יש חשיבות לעבוד? ואם קיימת חשיבות כזו, ממה היא נובעת?
ג. מה הכוונה המעשית ב-"עשה לך רב"? שהרי ישנם גדולי דור, אך בשאלות היום-יומיות אין את הנגישות והיכולת לפנות אליהם.
ד. במקרה שבו יצאה פסיקה של רב או גדול דור, האם יש מקום לשאול לחקור ולברר, או לקבל את הדברים כמובנים מאליהם?
[אחת הדוגמאות היא, "שפע-שוק", שיצאה הוראה להימנע מקניה בסופרים השייכחים לבעלים. והחקירות והשאלות שעלו מהעניין הן: מה לגבי פרנסתם של העובדים במקום? שהרי אם הצרכנים לא יקנו, לא יהיה צורך בעובדים, הסניף יסגר וכד'. או - ישנן עוד רשתות הפותחות את שעריהן גם בשבת, ו/או לא מחזיקות בתעודת כשרות, ובכל זאת, כשהולכים לקנות/לאכול מחפשים את התעודה, בידיעה שסניפים אחרים אינם כשרים מהסיבות השונות. האם אין כאן עניין של "איפה ואיפה"?]
שבוע טוב ותודה מראש!
תשובה
כותבת יקרה!
ההבדלים בין ב' המגזרים הינם רבים. ראשית עלינו להפנים שאיננו מצווים לעבוד אף מגזר אלא את הקב"ה בעצמו בלבד..
על השוני והזהה בין שניהם את יכולה לשמוע בשיעור נרחב של הרב אלי סדן ראש המכינה בעלי (באינטרנט..): החרדים-השונה, החרדים-הזהה.
ב. לכאורה אצל חז"ל אנו מוצאים מקורות סותרים. חלקם מבטאים שמלאכה היא דבר מהותי, עצמי ולא רק כאמצעי כגון:"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון.." וכן במדרש מובא שאדם הראשון לא נכנס לגן עדן עד אשר עשה מלאכה.וכן רבים. מאידך אנו עובדים קשה בגלל חטאו של אדם הראשון, ועובדים למחייתינו.
בשורה התחתונה נראה לומר כי ישנו ערך חשוב ועצמי למלאכה "יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך..", זה בונה דברים טובים ובריאים בנשמה. אך מאידך, עולם הרוח הוא העיקרי, והמחיה את האדם.
אין הכוונה דווקא לגדולי הדור, אלא "מספיק" תלמיד חכם הנמצא בקרבת מקום.
יש מקום לברר תמיד, לפעמים דברים נפסקו הלכתית לאו דווקא מסיבות הלכתיות (לצערינו..)-ואין הכוונה ח"ו במקרה של "שפע שוק".
ברכה והצלחה!