שאלה
שלום רב,
קראתי את כתבי הרב בנושאים שונים.
אני מתנצל אם השאלה אולי נשמעת מחוצפת
אין הכוונה בכך.
קשה להתעלם מהעובדה שהרב שם את מבטחו מאוד באדם.עד כדי כמעט ביטול היסודות הבלתי בחיריים שבו.
הרעיון שהרב מציג בספרו "בצלמו" נכון וחשוב
אך עד איזה רמה צריך לקחת את הכיוון הזה
איפה צריך להיות האיזון, עם הביטול ההכנעה, הקטעים שכן צריך להיות תולעת ולא איש
שבוע טוב
תשובה
שלום וברכה
לא הבנתי על מה ההתנצלות ומדוע היא אולי נשמעת כמחוצפת. להפך, זה הבירור העמוק ביותר שיש לעשות.
א. חס ושלום. מבטחינו הוא בריבונו של עולם.
ב. השאלה היא מה משמעות ביטחון זה. הכלל היסודי נוסח בצורה מובהקת בדברי יואב שר הצבא: "חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי א-לוהינו וד' יעשה הטוב בעיניו", לאמור: משעה שברא ריבונו של עולם את האדם והטיל עליו להיות צלם א-לוהים, הוא הטיל עליו להיות אחראי לעולם זה, ולנהל אותו בדרך הארץ ובבחירה החופשית הטובה של האדם.
ג. רק את מה שהאדם אינו יכול לעשות לבדו, ולאחר שעשה את כל המאמצים לתקן את העולם ואת האתגרים שבו – הוא פונה אל ריבונו של עולם בבקשת "השקיפה ממעון קדשך מן השמיים".
ד. הדבר אינו סותר את העובדה שלעתים נדירות עושה הקב"ה ניסים, ומתערב בעולם שלא בדרך הצמצום הא-לוהי. כל הכופר בניסים כופר למעשה בתורה.
ה. בשל כך, האדם חי בעולמו של הקב"ה בתודעה כפולה, אך יש לה סדר: קודם הוא פונה לאחריות שלו, ולאחר מכן הוא פונה בבקשה לריבונו של עולם.
כל טוב