מאוד קשה לי - על שמירת הברית לבנים

שלום לך, אחי הקדוש.
ואני מתכוין לזה, במלוא הרצינות.
כי אולי לא שמת לב, בשטף המחשבות והרגשות שמלפפים אותך, אבל אתה מרגיש רע עם עצמך, למרות הכל. נכון שאולי אתה כבר מוותר לעצמך קצת, ולפעמים הרהורים של יאוש מנקרים לך בראש, אבל הרגש הטהור והטבעי שלך לא נשחק. הוא שם, ועוד איך. צועק ומטלטל, ולא מותיר לך מנוחה. אתה לא רגוע, זה משגע אותך, כי אתה בטוח אי שם בפנים שמשהו לא בסדר. שהעסק כאן לא תקין. לא מתאים.

ומשם נתחיל. כי האישיות לא מתחילה מהמעשים אלא מהרצון. לאן אתה שואף? מה חשוב לך בחיים? מה מעסיק אותך? אלו דברים אתה רוצה לשנות? בזה אתה נמדד, לפני הכל, ואחרי הכל. ובמבחן הזה אתה מוביל בהצטיינות. אחרי כל כך הרבה כשלונות ונפילות ועוד נסיון ועוד מאמץ, ו´די, כבר נמאס´, ו´אין לי כח כבר´, ´נוותר וזהו´, אתה עדיין עומד על המשמר, ולא מתקפל בשום אופן. אתה נושך שפתיים, אוסף את השברים, ואוזר אומץ לשלוח שאלה הכי אישית בעולם, ולהיחשף.

כדי להתקבל ליחידה מובחרת, צריך לעבור גיבוש. לא כל אחד מגיע לסיירת. מי שמוכיח יכולות גבוהות במיוחד, וכישורים יוצאי דופן, מתקבל. בצבא זה בהתנדבות, אף אחד לא מכריח אותך להיות שם. אפשר להיות חפ"ש, להקטין ראש, ולמלא את חובתך המינימלית. אבל בחיים האמיתיים, אף אחד לא שואל אותך. במלחמה של הנפש, בכיבוש של הרוח, אתה ניצב בחזית וסופג את כל האש. אתה עומד להצטרף ליחידת עילית של עובדי ה´. יש לך כרטיס כניסה לקבוצת איכות, ברמה האנושית הגבוהה ביותר.

יצר העריות. היצר שמחבר אותך אל הנצח, אל ההמשכיות שלא מוגבלת בזמן, ואותה אי אפשר להפסיק. ההשתוקקות להותיר רושם ממשי בעולם, לצרף עוד חוליה לשרשרת ארוכה שחובקת עולם ומלואו, ביחד עם הפחד להישאר גלמוד ובודד, החשש להיות מנותק מכל ההסטוריה האנושית.

שם אתה עומד. בנקודת העליה, המעבר בין ילדות לבגרות, ולא משנה בן כמה אתה. התקופה שבה אתה מחליט לאן אתה שייך: לחברה של אנשים כנועים, משועבדים, שנסחפים אחרי כל פיתוי קטן כעלה נידף. או לחברה של אנשים בעלי שליטה, חמושים בגבורה, שלא נותנים לשטף הגירויים להסיט אותם מהדרך. לטיפוסים חלשי אופי, רפים ומיואשים. או לחבר´ה יציבים, בעלי עמוד שדרה, שיודעים מה הם רוצים מעצמם, וחותרים לשם במלוא המרץ, בלי למצמץ.

אם הקב"ה החליט לשתול אותך כאן, כנראה שיש לזה משמעות. אם בכל יום מחדש הוא שולך לך נבואה קטנה, בדמות ´בוקר טוב, החלטתי גם היום להעניק לך חיים´, כנראה שיש בך יותר ממה שאתה חושב. אם הקב"ה מרשה לעצמו להאמין בך כל יממה מחדש, להעניק לך צ´אנס בלי חשבון, למרות שכבר אכזבת לא פעם, אז כנראה שהגיע הזמן להביט על עצמך בעין טובה, מלאת אהבה.
העולם הוא לא משחק אכזרי, שהיוצר מביט בו מלמעלה בהנאה סדיסטית. לא זרקו אותך לזירת קרב, למאבק אבוד מראש, ככה סתם בשביל לתסכל ולדכא אותך. להיפך.

הציבו לך אתגר. להתעלות, במקום לדרוך במקום. להשתפר, במקום להעביר את הזמן במצב מאוזן. ובשביל להיות יותר טוב, צריך להתגבר. כי בלי קשיים, אי אפשר להתקדם בחיים. הבחירה שלך: [להתעצבן, להתייאש, או להסתער]. כשהכל נחמד, זה לא ´קונץ´ גדול. כשקשה, ואתה מרגיש שאתה לא מסוגל, זו החכמה. בדיוק בשביל ההתמודדות הזו, נשלחת לכאן. לגלות לעצמך, ולעולם כולו, שיש בחירה חופשית. שאפשר לשלוט על הטבע. ולקדש אותו. אין לך דבר יותר משמח בעולם מאשר ´נסיון´. זו ההזדמנות שלך להקפיץ את האישיות שלב אחד למעלה.

קודם כל, תפרגן לעצמך. כדי להצליח להגיע לשליטה, אתה חייב לחזק את האישיות שלך. אל תאמר לעצמך כמה אתה מסכן ו´לא יוצלח´, כי זה המתכון הטוב ביותר לכשלונות הבאים בתור. לא עובדים את ה´ מתוך חולשה ועצבות, אלא מתוך גבורה ושמחה. מתוך בטחון עצמי, רוח רעננה והתחדשות מתמדת.

עיקר העבודה היא פנימית. לחזור שוב ושוב על מחשבות היסוד, ´מי אני´, ´מה המטרה שלי בחיים´, ´איך אני רוצה לראות את עצמי עוד 5 שנים´, ´כמה התקדמתי´. לברר עם עצמך בכל זמן פנוי, את השאלות הקריטיות הללו. כשזה יהיה חי ותוסס, אז בשעת מבחן יהיה לך הרבה יותר קל. במקום להתרגש ולהתערבב מהיצר, תבוז לו, על השפלות והקטנות.

אחד הנשקים החזקים ביותר של היצר הוא כח הדמיון. הוא ממחיש לך את העונג של החטא, ואת העוצמה הסוחפת שלו, שלא מותירה לך ברירה אלא להיכנע. קח לך את הנשק הזה, והשתמש בו במלחמה נגדית. תזכיר לעצמך את הרגשת האפסיות הנוראית שלאחר החטא, את החרטה ותחושת הקלון. ומצד שני את התחושה האצילית שלאחר העמידה בנסיון.

באופן נקודתי, תוכל להתבונן על ההחמצה הנוראית שבחטא. לקחת אנרגיות אדירות, שמכילות כמויות מטורפות של חיים, שגונזות בתוכן את הנצח, ולבזבז אותם על הנאה אישית חולפת. ההרגשה האיגואיסטית הזו, מרימה את רף הסלידה בכמה רמות למעלה.

מצד שני, אל תתן לתחום הזה לתפוס מקום רחב מדי בלב. אל תניח לו להשתלט על כל מרחב האישיות ולהיות אבן הבוחן הבלעדית כדי למדוד הצלחה או כשלון. החיים מורכבים מכל כך הרבה נושאים מגוונים, ואתה נדרש להביע את חותמך בכל אחד מהם. תרחיב את המבט, ואל תצמצם אותו רק לפריזמה הזו.

תאוות מתגברות בנפש, כשיש מצב של ריק. מי שהיום שלו עמוס ומלא מטלות, בדרך כלל פחות יתפתה לכל מיני יצרים. פשוט אין לו פנאי נפשי לזה, כי הוא מרוכז בדברים אחרים. הנפש צריכה להתמלא בתוכן חיובי, וכשתרגיש רוממות וטעם עמוק לחיים, הגירויים הללו לא ידברו אליך. הם רק יגרמו לך סלידה ותחושת גועל, על השפלות שאליה הם רוצים לדרדר אותך. הדרך היא על ידי [לימוד תורה]. בחר לך נושא הקרוב ללבך, תנ"ך, משניות, גמרא, אמונה, וקבע עיתים לתורה.
אתה נמצא עכשיו בבור חשוך. נדמה לך שזו המציאות ואין בלתה, כאילו אי אפשר להשתחרר ממנה. אתה מרגיש שהחטא לופת אותך, והמחשבות משתלטות עליך. אם רק תאמין, שבחוץ יש עולם ומלואו, והוא מאיר ושמח. אם תהיה מסוגל להעלות על דעתך, שהמשבצת האפלה שבה אתה שרוי היא פינה קטנה מתוך מרחבים אדירים של יופי , תוכל לעשות סויטצ´ ולעלות על דרך המלך. תזכור כל הזמן, שכשתהיה בחוץ, הכל ייראה לך כל כך טפשי וקטנוני, ולא תבין איך העזת להחליט שאתה תקוע בבור הזה.

על הכל, אני ממליץ בחום על הספר המתוק ´אשיב ממצולות´, של הרב יהושע שפירא.

ולסיום, אל תשכח, שבסופו של דבר הכל תלוי בך. כל העצות, והפתרונות, והרעיונות היצירתיים הם כלים. אתה, היחיד בעולם, שתוכל להחליט לקחת אחריות על החיים, ולתפוס את עצמך בידיים. אם כך, דרכך סלולה לפניך, ו´הבא ליטהר מסייעין בידו´.

בהצלחה, חייל.
אני מצדיע לך.
אבישי batelam@gmail.com