שאלה
הרב. תודה רבה על העזרה.. מקווה שזה בסדר ושזה לא מפריעה לך יותר מידי.
אני סיימתי כיתה י'ב באולפנא,הדרכתי בסניף עזרא שביישוב שלי אני כ"כ אוהבת לעזור ולהתנדב ב"ה. אבל השנה לא כ"כ יצא לי לצערי,אני קצת שקטה כזאת ביישנית בהתחלה מלהכיר אנשים, וב"ה אני מתחילה עוד פחות משבוע שירות לאומי בגרעין תורני ובית ספר של ילדים ממשפחות מצוקה.אני כ"כ רוצה לתרום את כולי וממש רוצה להשפיע ולקדם ולהתקדם בעצמי גם. אבל אני פוחדת... אני פוחדת כי בעצם אני לא יודעת אם אני יצליח לתרום.. אני רוצה לתרום ויש לי ב"ה את הכוחות אבל זה מפחיד שאני לא יצליח להוציא אותם לפועל.. אנחנו 20 בנות בערך בגרעין.. גרעין קטן יחסית שזה מין תחרותיות כזאת בעצם.. כי לא באמת צריך כ"כ הרבה בנות לגרעין בינתיים,וכשיש איתי כ"כ הרבה בנות טובות אני אחת שיתן להם לעשות.. אני ירגיש קטנה לידם אני ירגיש שאני לא מסוגלת לעשות כמוהם...אני יפנה להם את המקום כי אני ירגיש שהם יותר טובות ממני אז ברור שניתן להם,אני ירגיש קטנה לידם. אני לא יכולה לעבוד שיש מישי שמשתלטת זה קשה לי לעבוד ככה.. אני לא אוהבת תחרותיות! וכולם שם טובות ומעולות ב"ה!!!וזה יכול ליהות טוב שכולם כאלה תותחיות וזה ירים את הגרעין בצורה מטורפת! אבל זה גם יכול ליצור מין תחרותיות וקנאה קצת..וחבל לי כי אני כ"כ רוצה לתרום ולתת אבל אני פוחדת שזה מה שיקרה שיהיה בנות שישתלטו ואז אני לא יעשה כלום! ואני כ"כ רוצה לעשות בשביל זה אני עושה שרות לאומי!!אני רוצה לתת מעצמי..אבל אני פוחדת שאני לא יצליח!! ואני רוצה ומקווה שב"ע הקב"ה יעזור לי להצליח!
ויש לי עוד משהו שממש מעסיק אותי. ב"ה אני בשלב שאני מרגישה שאני כבר רוצה ומוכנה להתחתן,אבל אני פוחדת להגיד את ה"כן" שאני רוצה.. מפחיד אותי שאולי אני תועה, שאולי חס"ו אני לא ימצא מישו שמתאים לי. ואני כ"כ רוצה להתחתן ולהכיר אותו כבר!!! אני כ"כ רוצה את זה... יש מישהו מהיישוב שלי שנראה לי שיכול להתאים לי, אבל הוא בגיל שלי. וזה קצת קטן לבנים...ואני גם לא יודעת איך בכלל נוכל להכיר,מי יגיד לו אני מתפדחת להגיד את זה שאני רוצה להכיר אותו למטרת חתונה.והוא נראה לי כ"כ טוב ועדין ומבין ומתחשב. אבל יכול ליהות שהוא עדיין קטן, יש טעם לנסות לברר עם הוא רוצה בכלל? או שזה נראה לך מיותר? ממש תודה רבה!!! מצטערת אם זה מבולבל ולא ברור.. סליחה.
תשובה
שלום וברכה
אנסה לעזור מעט כעזרה ראשונה. עזרה יותר משמעותית את בוודאי תוכלי לקבל מאיש מקצוע, שעוזר לקבל החלטות, להתמודד עם פחדים וכדו'. כדאי לך מאוד למצוא מישהו כזה שמבין בתחומי הנפש בשל העובדה שהוא למד את הנושא, והוא יעזור לך להסיר את המשא הכבד מעל כתפיך.
חלק מהשרות הלאומי נועד גם כדי לבנות את עצמך. את יכולה להתייחס לשנה הקרובה לא רק כאל שנת נתינה לאחרים, אלא גם כשנה שאת יוצאת ממערכת החינוך המסודרת בה למדת, ומעתה והלאה את עומדת על הרגליים של עצמך. עושים את זה לאט לאט: קודם כל מזכירים לעצמנו שכל אדם הוא מיוחד, ואין מישהו שיכול למלא את מקומו של מישהו אחר; את לא צריכה לפחוד, אלא להאמין שלך תהיה תרומה מיוחדת, וגם אם יש בנות "תותחיות" יותר ממך – לך יש את הייחוד שלך; הניסיון מלמד כי כל אחת מוצאת את הפינה שלך, ותהיה לך את הפינה המיוחדת שלך; אם תחושי כי רוצים להשתלט עלייך את תמצאי את הדרך שלך – בחיוך מנומס – לבקש את המקום שלך, בלי לפגוע באחרות, וכך הלאה. האמון שלך בייחודיות שלך ובכך שיש לך הזדמנות להיות את עצמך, ולמצוא את המקום שלך במסגרת הזו – היא המפתח לכל מה שאת מסוגלת ויכולה לעשות.
לגבי החתונה – אולי כדאי להמתין מעט. לא בגללו – אלא בגללך.
אם תתייחסי לשנה הקרובה כמו שאני מציע – גם את תהיי במקום נפשי ורוחני אחר לגמרי בסוף השנה הזו: מבוגרת יותר, מכירה את עצמך יותר, עם ניסיון חיים יותר עשיר, ועם תמונה יותר ברורה (אם כי כמובן לא מוחלטת) מה את רוצה לעשות בחיים. כל אלה יאפשרו לך להחליט על נישואין במקום הרבה יותר איתן מהמקום בו את נמצאת כעת. לכן אני מציע להמתין עם זה עד לאחר השרות הלאומי, ואז להתחיל לקבל החלטות.
כל טוב, ובהצלחה גדולה מאוד בשרות